רעשים של שקט

With your feet in the air and your head on the ground
Try this trick and spin it, yeah (Yeah)
Your head will collapse, and there's nothing in it
And you'll ask yourself:

Where is my mind?

במקור תיכננתי לצאת לאיזו מסיבה עם מוזיקת אייטיז אלטרנטיבית, כגון דפש מוד/קיור וכו'

במהלך היום התכתבתי עם האישה הידועה כ"דיווה", וגילינו שהיא ובחיר ליבה גם מגיעים לאותה מסיבה, וכמובן שאחרי זה הם ממשיכים לדאנג'ן.

המוזיקה במסיבה ההיא הייתה נחמדה, אבל הקהל משעמם תחת. רקדתי פה ושם לשירים שאני אוהב, והיו די הרבה כאלו.

גברת דיווה הגיעה עם בחיר ליבה בשלב מסוים, ויצאנו החוצה להשלים פערים, כי לא התראנו כמה שנים.

מפה לשם, 

מצאתי את עצמי בדאנג'ן... 

היה ליין של "גברת אופניק", המוזיקה ממש לא הייתה לטעמי אבל פגשתי מלא אנשים שלא ראיתי המון שנים,

והם ממש שמחו לראות אותי

רוב הזמן ישבנו על הבר והמשכנו לרכל, אבל באופן מפתיע ממש נהנתי!

אז תודה דיווה יקרה על ההזמנה והדאגה 🖤

אחד הדברים שהצחיקו אותי זה שלמרות שלא קשרתי כבר די הרבה זמן, אחת השאלות הנפוצות הייתה "מתי אתה קושר אותי?" 

מתי באמת.

והנה סתם תמונה ללא קשר (אבל עם קשרים) מסשן מצולם שעשיתי לפני חמש שנים במקום העבודה הקודם שלי

מזמן לא התעוררתי בשבת בשעה 11, אני מרגיש כמו המתבגר שלי, רק עם גוף שכולו כואב.

במסגרת המנוי שעשיתי לקאנטרי השכונתי, יש גם כל מיני חוגים. 

ראיתי שיש חוק שנקרא "טאי צ'י למתחילים", 

והחלטתי ש"למה לא", אלך לנסות. 

שמעתי שזה עוזר לחזק את המרכז הנפשי, וזה ממש מה שאני צריך כרגע. 

מפה לשם, אני צעיר בעשרים שנה מרוב המשתתפים בחוג. 

ממש מרגיש ילד בחברתם. 

אבל התרגילים עצמם די טובים, אז נראה לי שאזרום עם הצ'י ואתמיד בזה. 

אני צריך חזרה את המרכז שלי. 

עזבו אתכם ממישל, 

הרומניה מבקשת שיחנקו אותה - לא תסכימו לעזור לה? 

לפני שש שנים הרמתי עם כמה צלמים חברים סשן צילומים במלון נטוש בערד, מלון מצדה.

למה דווקא שם?

עשיתי חיפוש במרשתת אחר מקומות נטושים שיהיה מעניין לקשור ולצלם שם, 

וזה היה נראה לי מקום מספיק מבודד בו לא מפריע לאחרים ולא יפריעו לנו (בדיעבד, די טעיתי)

הגענו בשעת בוקר מאוחרת, למזלנו מזג האוויר היה נוח יחסית לחודש אוגוסט,

והתחלנו עם הצילומים. 

צילמנו קצת במסדרונות השוממים והחדרים העזובים,

ואז עברנו לסשן הרציני, שכלל תלייה מול נוף מהמם של מדבר יהודה וים המלח. 

הבעיה הייתה שלא ידענו שיש שם טיילת נוף... ואנשים (בעיקר דתיים) מטיילים שם ורואים בדיוק מה אנחנו עושים.

די מהר, כבר בתחילת הסשן הגיעה ניידת עם שוטר ושוטרת.

למזלי, הייתי עם שתי צלמות והן הלכו לדבר איתם. 

אחרי שהם שמעו מה אנחנו עושים, הם ביקשו שהמודלית המהממת תגיד להם בעצמה שהכל נעשה בהסכמתה, ואז הם התרצו ונסעו לדרכם. 

אגב, השוטר הגבר היה נבוך מדי להיכנס ולהביט באישה קשורה וחשופת חזה. 

סה״כ, הייתה חוויה מעניינת. 

נזכרתי בזה כי ממש בתחילת החודש הייתי באותו מקום עם המתבגר, ואז גיליתי שאין שם יותר מלון, הרסו אותו לחלוטין, כנראה לקראת בנייה של מלון חדש. 

ברקע של התמונה האחרונה אפשר לראות את שביל המטיילים... 

מהסשן ההוא לפני חמש שנים,

אחת הנשים המקסימות והמיוחדות שיצא לי לקשור. 

לא זוכר אפילו אם הכרנו כאן, באינסטגרם או בפייסבוק. 

העיקר שהכרנו, והיו לנו סשנים מאוד מיוחדים,

כיאה לשני האנשים המיוחדים שאנחנו 🫠

אחד הדברים שתמיד אהבתי הבדס"מ הוא האפשרות לפגוש ולהכיר אנשים חדשים ומעניינים, לא משנה כמה מעט יש לכם במשותף, ברגע שאני מניח עליה את החבל, הקשר נוצר.

תרתי משמע. 

 אני לא מוצא חן בעיני עצמי

 לא, אני לא אוהב את עצמי

 אני חייב להשליך על עצמי אבנים ולכלוך

 כדי שאוכל להיות שמח

 זה לא יכול להיות אפשרי

 לא, אסור שיהיה לי פשוט טוב

 מה שאני אוהב חייב גם למות

 מה שאני אוהב חייב להירקב

 לא נוצרתי עבור האושר

 אני לא שייך לאלו השמחים

אהבתי מביאה לידי כליה

 על האושר שלי רובצת קללה כבדה

 על האושר שלי נחה הכליה

וזיכרון מלפני חמש שנים...

קיבלתי מלא לימונים

מנסה לסחוט מהם לימונדה

להתחיל את היום בבריכה זה לא רע בכלל. 

וסקר קצר - 

אחי הצעיר והסחי ראה לא מזמן לראשונה שיש לי עגיל בפיטמה, ואמר לי שזה מביך בגילי להיות עם עגיל בפיטמה. 

כמה הוא סחי מ-1 עד מיליון?

חיכיתי ער רק כדי לוודא שפולין מעפילה לגמר.

אה גם ישראל עלתה. 

אבל פוליןןןןןן 

אי אפשר להתווכח עם מחוך מברזל...

ביליתי עכשיו מספר שעות עם אבא שלי ברמב"ם.

יש לו פרקינסון כבר כמה שנים.

ההורים שלי גרים בקפריסין, ובתחילת המחלה הם הסתירו אותה ממני ומהאחים שלי.

הימים היו ימי קורונה, ולא ראינו אותם תקופה ארוכה, אז היה להם קל להסתיר. 

רמת ההסתרה הייתה מאוד מתוחכמת, כדי שלא נראה את הרעידות בשיחות הוידאו איתו, הוא קנה מחזיק לטלפון עם גימבל, כדי שהטלפון ישאר יציב בזמן שהוא רועד. 

בכל מקרה, ממש כעסנו עליהם כשגילינו. 

אז השתילו לו אלקטרודות במוח עם קוצב, ומדי פעם צריך לכייל את הקוצב. 

לראות את זה מהצד, ולחשוב שאני גם עלול לחלות, זה מלחיץ נורא.

שאלתי את הרופא לגבי התורשתיות של המחלה, הוא אמר שלא גילו עדיין קשר תורשתי לפרקינסון.

משמע - יכול להיות שיש, אך אין לזה הוכחות עדיין. 

בכל מקרה, מפחיד לראות אדם שעדיין לא כל כך מבוגר יחסית, כשבני גילו עדיין מאוד פעילים, במצב כל כך ירוד וגרוע. 

מחכה כבר לחזור הביתה וללכת קצת לחדר כושר, אני צריך קצת דופמין. 

ואם כבר קראתם הכל עד לכאן, הנה תמונה מלפני ארבע שנים. 

נ.ב. ה GPS טוען שאני בנמל התעופה של ירדן, אז להביא לכם משהו מהדיוטי פרי?