רעשים של שקט

ואתם מרוויחים, כי ממש משעמם לי פה. 

אז הנה משהו מלפני 4 שנים... 

מייחל לנו עוד סשנים ותמונות כאלו 

מישהי כתבה פוסט על כך ששולטים פונים אליה כדי שהיא תשלוט עליהם,

והיה נראה שהיא מאוד לא מרוצה מכך. 

לדאבוני, היד שלי גם הייתה קלה על המקלדת והגבתי שם משהו שאולי לא באמת התכוונתי אליו אלא סתם ישר קפץ לי לראש.

אז כעבור זמן מה, זה ממש הציק לי, אז החלטתי לפרוש את משנתי בנושא.

אני כאן בעולם הקינק והבדס"מ כבר 12 שנים,

במהלך הזמן הזה ראיתי מספיק אנשים משתנים.

למעשה, יש כאן בכלוב מספר שולטות קשוחות שהיו בעבר הרחוק נשלטות שלי.

כמה נשלטות הן היו?

מאוד.

לא יכולתי להעלות על דעתי שהן יהיו שולטות בכלל! 

רמת ההתמסרות והכניעה שהייתה שם הייתה נראית סופית ומוחלטת,

כאילו זה האופי שלהן, נקודה.

ראיתי פה גם פרופילים בהן צוין שבעבר היו שולטות וכעת הן מחפשות שולט, כי בא להן לנסות את הצד השני.

מפה לשם,

כיום הן מעלות תמונות לכלוב של כף הרגל שלהן רומסת זין של מישהו, 

ואני נזכר איך הן ליקקו לי פעם בין האצבעות של הרגליים.

זה גורם לי לחשוב על כמה יכול להיות נפלא כאן לפעמים, בעולם הקינק והבדס"מ.

אתה יכול לבדוק את הגבולות שלך, לנסות דברים חדשים, להחליף צדדים.

הבעיה היחידה היא כנראה השיפוטיות.

אם שולט גבר היה מעלה פוסט מזלזל ומנמיך על איך שולטות נשים פונות אליו בשו-שו כי בא להן להתנסות איתו כנשלטות - אני מניח שזה היה מתקבל בצורה שונה מאיך שהפוסט ההוא התקבל.

אנחנו עדיין בחברה בה התפקידים המסורתיים די מקובעים, גבר צריך להיות מאצ'ו גבר-גבר, אפילו אם כל מה שהוא רוצה זה להתנייש ושמישהי תדפוק אותו בתחת.

אחד המחסומים שנותרו לנו כחברים לעולם הקינק והבדס"מ, הוא הקיבעון המסורתי עליו התחנכנו.

אני שמח שיש שולטים גברים שיש להם את האומץ לנסות ולהתנסות בדברים חדשים!

רק הייתי רוצה שזה יתקבל על ידי הצד השני בצורה בה הן היו רוצות להתקבל. 

כמובן שהפוסט הזה הוא לא עליי, אלא כללי - אני מאצ'ו גבר-גבר מסוקס! 

עשיתי מעשה ונרשמתי לקאנטרי השכונתי

הוא ממש דקה וחצי מהדירה שלי

המטרה שלי כרגע היא להשיל איזה 5,6,7, 10 ק"ג, 

כמה שיותר יותר טוב

אז שחיתי היום 30 בריכות - בהתחלה חשבתי שממש אשתעמם בשחייה, אבל אחרי עשר בריכות נכנסתי למצב אוטומט כזה

שעה על ההליכון בהליכה מהירה, הזעתי כמו חזיר

קצת כפיפות בטן ועליות מתח

עכשיו רק נותר לי להתמיד עם זה

PUMP IT!

מצד אחד

ממש מדגדג לי לחזור לסשנים של שיבארי, מתובלים באימפקט וחושניות 

מצד שני

ממש רוצה לעשות את זה איתה כדי לנסות להצית חזרה את הלהבה שהייתה... 

קשוח 

הנה אנחנו בדיוק לפני ארבע שנים 

המתבגר ביקש ראמן, 

ראמן הוא קיבל. 

נכון, לא גידלתי את התרנגולות או קצרתי בעצמי את החיטה, 

אבל מלבד זאת, הכל הכנתי במו ידיי. 

לפחות היה לי איך להעסיק את עצמי ביום ההולדת שלי, 

במקום ממש לשקוע בדיכאון. 

בא לי לקחת אותו ליפן, לאכול חמש ארוחות ביום כמו שעשיתי כשאני הייתי שם לפני 25 שנים. 

בינתיים כנראה נטוס לקפריסין, יעד יותר ריאלי כרגע. 

ונקנח בתמונה שביקשתי מג'מיני להכין בשבילי מתמונה שלי, מי שתנחש את הפרומפט תקבל תלוש מתנה לקשירה אחת בחינם 

(אני די בטוח שאף אחת לא תצליח לנחש 🙈)

הייתה לי איזו מחשבה לצאת אתמול למסיבה

בעיקר כי הייתה כניסה חינם למי שיש לו יום הולדת

וגם המוזיקה הייתה פחות או יותר כוס התה שלי

אבל לא הצלחתי

כי בשביל מה לעשות את ה"מאמץ" הזה 

אם גם שם אהיה עצוב בתוך קהל שלם של חוגגים

עדיף להיות עצוב בבית

איפה שאף אחד לא רואה

הנה אנחנו לפני שנתיים

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=82233&postid=1555800

קשה להאמין שחלפו רק שנתיים

זה ממש נראה לי אתמול 

רגע אחד יש לי בידיים כל מה שרציתי בחיים

ורגע אחריו הכל מתאדה באויר 

ונגוז

and so are you
Everything you know and never knew
Will run through your fingers just like sand
Enjoy it while you can

Like a snake between two stones
It itches in your bones
Take a deep breath and swallow
Your sorrow
Tomorrow

So raise it up and let's propose a toast
To the thing that hurts you most

לחיי האהבה 🥂💔

אף פעם לא הייתי מחסידיי חגיגות ימי הולדת.

לא ממש הבנתי את הסיבה לחגוג עוד שנה בה הצלחנו לא להתפגר אלא להתקרב עוד אל מועד ההתפגרות הסופי.

רק אדם אחד הצליח לשנות אצלי קצת את התפיסה הזו.

היא.

יש לה תחביב להפוך ימי הולדת לפסטיבלים עתירי הפקה, עם עוגות מושקעות תוצרת בית והמון חוגגים מסביב.

כשראיתי מהצד איך היא משקיעה את כולה באחרים, וגם בי, נוצר אצלי רצון גם לעשות את זה עבורה.

מגיע לה.

אני חושב שיותר מכך שאני מאוד מאוד עצוב שאני לא חוגג היום את יום ההולדת שלי איתה,

אני עצוב שלא הייתה לי האפשרות להשתתף באירגון יום הולדת 40 שלה.

ממש רציתי להיות שם בשבילה, וכל מה שיכולתי לעשות הוא לשלוח לה ברכת יום הולדת בוואטסאפ קצת אחרי חצות,

ולהעביר לה מתנה דרך אחיה (שהגיעה באיחור של חודש מחו"ל, אבל זה כבר סיפור אחר)

אתמול העלתי פוסט אצלי בפייסבוק לבדוק אם יש איזו מסיבה שאוכל לחגוג בה את יום ההולדת שלי עם עצמי,

הבוקר אני לא בטוח שיש לי את הכוחות הנפשיים לזה.

המסיבה האחרונה שיצאתי אליה נגמרה בדמעות, ליטרלי.

אני אכין ראמן, כי המתבגר ביקש, ואשאר בבית.

קשה לחגוג כשאתה בכלל באבל.

היום אקבל כנראה הרבה "מזל טוב", אבל מתקשה לראות היכן המזל הזה בדיוק.

כי אין לי תוכי על הכתף 

אלא חתולה

(תהיו עדינים בתגובות, היא מסתכלת לי בטלפון עכשיו)

יום מלא ברכבות היום, 

בצהריים רכבת לנתב"ג, 

עכשיו רכבת מעמק יזרעאל לחיפה ואז הביתה לתל אביב... 

לפחות התחנה פה מאוד פסטורלית 

האם ההורים החמודים שלי חשבו להביא לי משהו קטן מחו"ל ליום ההולדת שחל מחר? 

גורנישט מיט גורנישט. 

שיהיה להם לבריאות.