רעשים של שקט

הודעות מוזרות מגברים נשלטים

הכל פה מטומטם.

איפה כתוב בפרופיל שלי או בבלוג שלי שאני מחפש בכלל?

אתה גבר נשלט - מה אכפת לך מה אני עלול לחפש?

האם לדעתכם הוא מנסה לסדר לי את אמא שלו? 

תכלס זו המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש כשנכנסתי לפרופיל שלו וראיתי את הגיל. 

יש פה אנשים שטורחים להשתמש לפעמים באייקיו הבודד שיש להם בגולגולת?

אסכם בשיר חביב של להקה עממית משלהי האייטיז בואך ניינטיז

אוי סבסטיאן באך, אני מתאר לעצמי שהוא אחד מהאנשים האלו שמאוננים תוך כדי צפייה בסרטונים בהם הוא צעיר. 

הם עומדים לנבול
זה לא נורא בשביל כל השנים האלה יכולה
להיות איזו תנופה
בערוגה שלך בגינה שלי
העולם מושלם האנשים רעים
זוהי עיר משעממת
כן משעממת אפשר
לצפות את השמש
להיעלם באש

הבני זונות
האדמה מקולקלת
האדמה מקולקלת
התורה לשוטים
האהבה למדוכאים וחולי שפעת
אלוהים
אני כל כך משועמם

והנה שוב,

כמו ביום שואה,

העצב פשוט ממשיך לזרום דרכי,

הרי אני כל הזמן עצוב.

מדי פעם אני רואה איזה פרק של "איש משפחה" ובמקום לצחוק אני מקנא בפיטר שיש לו את לויס ועצוב שאין לי יותר אותה.

באמת שאני מנסה לדחוק את העצב הצידה

אחרי שהטיפול עם הפסיכולוגית לא עזר

והיא ממש ניסתה

אבל הוא כל הזמן שם

איתי

לא מרפה ממני

אז היום אני נזכר בחברים שהלכו בהיתקלויות

נשארו צעירים לתמיד אצלנו בראש

אבל זה לא עושה אותי יותר עצוב

כי כבר הגעתי

עצוב

אני חולם עליה בכל לילה.

כן כן,

עוד מעט שמונה חודשים מאז שהלכה,

ובכל לילה אנחנו ביחד.

לפני יומיים זו הייתה פגישה מקרית שלי איתה ועם הילד שלה, שכללה הרבה חיבוקים חזקים,

אתמול זו הייתה נשיקה שיכלה בקלות להתחרות בנשיקה של ווסלי ונורית (buttercup) בסוף הסרט "הנסיכה הקסומה"

“Since the invention of the kiss, there have only been five kisses that were rated the most passionate, the most pure. This one left them all behind.” 

התעוררתי עם הטעם שלה על שפתיי.

הערב ראיתי נוטיפיקציה בטלפון שהיא עשתה לייק על תמונה כלשהי באינסטגרם שיבארי שלי,

זו הייתה תמונה של אחד הסשנים האחרונים שלנו

היא כנראה לחצה בטעות על הלייק וישר הורידה אותו

אבל אני בכל זאת קיבלתי התרעה.

האם היא מתגעגעת לסשנים שלנו?

אליי?

האם הלילה אחלום על סשן שלנו ביחד? האם בסוף נתחבק ונשקע באפטר קר נעים ורך אחרי סשן כואב וקשוח?

כנראה שכן.

Dreams are my reality
The only kind of real fantasy
Illusions are a common thing
I try to live in dreams
It seems as if it's meant to be
Dreams are my reality
A different kind of reality
I dream of loving in the night
And loving seems alright
Although it's only fantasy

וינה היא כנראה העיר האהובה עליי בעולם, למרות שלא ביקרתי בה ממש מזמן.

סבא וסבתא שלי גרו שם כשהייתי ילד, ואז כשהייתי בן 6 סבתא נפטרה, ורק סבא נותר שם לבדו, מנהל את החנות בה מכר כל מיני שטויות.

היינו נוהגים לבקר אותו בקיץ, אמא שלי ואני, אחותה והבן שלה שהוא בגילי.

אני זוכר נסיעות במטרו לרחצה בחופים לגדות הדנובה, וכשגדלנו איך היינו הולכים ברגל לבד להסתובב בפראטר, שזה פארק גדול עם לונה פארק מגניב.

כל פעם היינו מבקרים בכל מיני אתרי תיירות בעיר, לפעמים אפילו נוסעים להר הסמוך, שיש לו שם דומה לשם המשפחה שלי. 

אולי בגלל זה אני פריק של תרבות אירופאית - סדר, ניקיון ודייקנות. 

בערב היינו רואים סרטים אמריקאים מדובבים לגרמנית. 

היינו אמורים להיות שם לחופשה משפחתית בפסח לפני כמה שנים, היא ומשפחתה, אני והמתבגר. אני הייתי מי שיזם את המיקום של החופשה, כי התגעגעתי לעיר הזו.

אחרי שהובהר לי כי ישנם חששות לגבי ההתנהגות של הבן שלי, הוחלט כי הם יסעו בלעדינו. 

וכך, טיול שאני יזמתי יצא לפועל בלעדיי. 

אני די בטוח שאקח לשם את המתבגר שלי מתישהו, אסתובב איתו במחוזות חופשות הילדות שלי, ואספר לו סיפורים על סבא שלמה וסבתא ינקה.  

לבנתיים, 

הכנתי שניצל חזיר וסלט תפוחי אדמה וינאי קלאסי. 

כשנתתי ביס יכולתי לשמוע בראש את יוהאן שטראוס מתמוגג. 

מדי פעם בערב,

לא התחשק לנו לאכול בבית, 

אז היינו הולכים למסעדה התאילנדית ברחוב ליד. 

תמיד היינו מזמינים את אותן המנות. 

סלט פומלה עם שרימפס מאודה

זרועות קלמרי מטוגנות עם שום

ועוד איזו מנת קארי.

היינו יושבים בקצה של הבר, מחזיקים ידיים, מצחקקים, מתבדחים עם הברמן. 

ואז מזיעים מהחריף שהיה שורף לנו את השפתיים והחך.

היום אין מסעדה ברחוב ליד

אין בר

אין ברמן

אין אותה

רק הסלט נשאר לי, 

מעלה זכרונות חריפים שהיו פעם מתוקים

אך היום מרירים מלוחים 

הסחת הדעת נכשלה.

בתחילה המוזיקה עבדה,

אבל אז ניגנו את השיר הזה

I know someday you'll have a beautiful life
I know you'll be a star in somebody else's sky

But why, why, why can't it be
Oh, can't it be mine?

we belong together

במועדון החשוך הדמעות שלי היו בלתי נראות

רק רטובות

ומלוחות

הלכתי לשמוע רעש מחריש אוזניים,

בליווי משקאות חריפים 

למסך את הרגש 

In these days
I'm breathing stone, crying stone
I'll win this race
I'll leave alone, arrive alone
Love this place
The lights...
Under this face
So dry...

Stripped to the bone
I did no wrong
Truth is my name
Give yourself away
F for fake
F for fake
F for fake
F for fake

Give yourself away

שוער הלילה הוא סרט משנת 1974, הסרט מתרחש בווינה ב-1957 ובו נפגש איש אס אס לשעבר עם אסירה שאותה עינה והשפיל במחנה ריכוז ובמקום שתברח ממנו או תסגיר אותו, היא מתמסרת אליו להשפלות נוספות.

זהו סרט מורכב מאוד רגשית, במיוחד לנו כיהודים, אצלנו מונצח זכר מחנות הריכוז וההשמדה. 

יש בסרט תכנים של יחסי שליטה, ותסמונת שטוקהולם.

אם אתם מעוניינים בסרט ליום השואה שעוסק בנושאי בדס"מ מורכבים, אני ממליץ לצפות בו.