רעשים של שקט

יש לי כתם שחור על הנשמה

כמו גוש של זפת

הכתם הולך וגדל 

זוחל לאיטו 

אל הריק האינסופי

שנוצר בתוכי

כשנפרדנו. 

בשלב זה של חיי,

אני מתחיל להבין שאולי בכלל לא מגיע לי. 

כנראה שאני נענש על משהו.

קיבלתי את הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים,

רק כדי שיילקח ממני. 

אולי הכל שקר?

אהבה היא שקר

משפחה היא שקר

הבטחות הן שקר

בית זה שקר.

לא יודע כמה עוד אוכל לשאת את הכתם הזה.

בסוף הוא כנראה יבלע אותי לגמרי.

כנראה שלא באמת אחסר למישהו.