וינה היא כנראה העיר האהובה עליי בעולם, למרות שלא ביקרתי בה ממש מזמן.
סבא וסבתא שלי גרו שם כשהייתי ילד, ואז כשהייתי בן 6 סבתא נפטרה, ורק סבא נותר שם לבדו, מנהל את החנות בה מכר כל מיני שטויות.
היינו נוהגים לבקר אותו בקיץ, אמא שלי ואני, אחותה והבן שלה שהוא בגילי.
אני זוכר נסיעות במטרו לרחצה בחופים לגדות הדנובה, וכשגדלנו איך היינו הולכים ברגל לבד להסתובב בפראטר, שזה פארק גדול עם לונה פארק מגניב.
כל פעם היינו מבקרים בכל מיני אתרי תיירות בעיר, לפעמים אפילו נוסעים להר הסמוך, שיש לו שם דומה לשם המשפחה שלי.
אולי בגלל זה אני פריק של תרבות אירופאית - סדר, ניקיון ודייקנות.
בערב היינו רואים סרטים אמריקאים מדובבים לגרמנית.
היינו אמורים להיות שם לחופשה משפחתית בפסח לפני כמה שנים, היא ומשפחתה, אני והמתבגר. אני הייתי מי שיזם את המיקום של החופשה, כי התגעגעתי לעיר הזו.
אחרי שהובהר לי כי ישנם חששות לגבי ההתנהגות של הבן שלי, הוחלט כי הם יסעו בלעדינו.
וכך, טיול שאני יזמתי יצא לפועל בלעדיי.
אני די בטוח שאקח לשם את המתבגר שלי מתישהו, אסתובב איתו במחוזות חופשות הילדות שלי, ואספר לו סיפורים על סבא שלמה וסבתא ינקה.
לבנתיים,
הכנתי שניצל חזיר וסלט תפוחי אדמה וינאי קלאסי.
כשנתתי ביס יכולתי לשמוע בראש את יוהאן שטראוס מתמוגג.