דרך המשקפיים שלי

אני רגיל שפוסטים שאני כותב מביאים מדי פעם תגובות בפרטי או במייל שלי. אבל הפעם נשברו כל השיאים, קיבלתי המון תגובות, מה שהביא אותי למחשבה שניה, שאולי היה מוטב לא להעיר את השד מרבצו.

ידעתי שיש כאן המון כאב וסבל, המון בדידות ותקוות מנופצות, אבל בכל זאת הופתעתי מהכמות שעלתה על מה ששיערתי. אני קורא את התגובות ומשתדל לענות כמיטב יכולתי.

לאלו שכותבים בכנות ובכאב אני משתדל להאריך בתשובה ולנסות לייעץ. אך יש גם כאלו שכותבים ומנסים להעמיד פנים "שהכל בסדר" . צר לי אבל אני יודע לקרוא בין השורות ולכאלו אני עונה בנימוס ובקיצור ומשאיר אותם עם האשליה שאני באמת מאמין למה שכתבו.