רק רגע

בפיקניק ההוא, בין הסלטים והלשמור שהילדים לא יברחו רחוק מדי, בין שיחות החולין לוויכוחים העקרים - פתאום כמו תבלינים, כמו אבקנים, פיסות קטנות של רמזים. הפאזל לא שלם אבל קצת מתחבר יותר, פתאום הגבר הזה של זוג החברים של החברים, המכרים שהגיעו לא מוכרים, פתאום הוא יותר מדי דומה למילים שאת כבר מכירה ממנו בלילות.

ובדיוק כשהלב שלך מחסיר פעימה, את רואה את המבט שלו מחייך.