רק רגע

אמרתי לה בואי נלך הביתה דרך שביל סודי שעדיין לא הכרת. השמש כבר שקעה כמעט לגמרי, האור המוזהב של קודם הפך לצלליות של עשבים שמתכופפים אלינו ברוח, מתחננים לגשם.

השביל הזה, אמרתי לה, הוא בעצם הצד השני של השביל שאת כבר מכירה, תראי. בסוף אפשר לבחור אם הם מתחברים או לא, ימינה או שמאלה.

החושך והרוח כיסו את העיניים שלה.

מתי נגיע כבר הביתה?

בסוף גם יגיע הגשם.