לפני 4 שנים. 4 בנובמבר 2019 בשעה 8:48
את ממהרת הביתה, למקום הבטוח והמוגן, גשם של מילים ומבטים לא מפסיק לרדת ואת עם מטריה ישנה וקטנה של שנינות וציניות. את בנית אותה בעצמך, את מכירה אותה.
ובבית את מתפשטת ונושמת לרווחה, ורואה שטיפה אחת בכל זאת הכתימה לך את הלחי.