לפני 5 שנים. 3 בנובמבר 2019 בשעה 8:06
טיילתי אתמול בפארק. הליכה איטית בין הרבה אנשים. משפחות, חברים, ילדים משתוללים, אמהות דואגות.
המבט שלך שם בין כולם, מנסה לפלס כל הזמן את הדרך. הגוף המתוח שלך, כל הזמן מרוכז, לא באמת יכול לנוח.
את יודעת את זה.
את יודעת שאת רוצה את השקט הזה. לעצום עיניים ולדעת שהכל בסדר. שהמבט חוזר להיות פנימה. אל הנשימות. אל המגע המלטף בתוך הסוד הגדול.
בואי נעשה את זה. תעצמי עיניים, עכשיו. לא משנה איפה את. תנשמי עמוק. תחשבי על מים צלולים. להניח את הראש.
אחר כך תשכבי על הרצפה, על הגב. העיניים עצומות, הרגליים רפויות.
כל גופך לוחש כמיהה.