לפני 4 שנים. 21 באפריל 2020 בשעה 16:10
היא באה לאט, מהוססת, עם מבט שמתרוצץ כדי לחפש על איזה תירוץ אפשר להיתלות. ובמשך שעות ונרות ומבטים ומילים כל דימעה קצת הסירה ממנה משהו, כל דימעה הפשיטה אותך עוד ועוד.
אבל בסוף בסוף, כך אמרתי לה, אלו לא המילים ולא המבטים ולא הדמעות. היא הביטה לאחור אל היער שיצאה ממנו אל האור, וראתה שכבר כשהיא נכנסה אליו היא היתה עירומה.