יומנו של אל

אתמול בערב ירדנו לשתות בירה, סתם ברגיל אני וחבר, בר קבוע, שולחן קבוע, בירה קבועה ואווירה די צפויה, אז זהו שלא בדיוק. חצי שעה אחרינו התיישבו להן שתי בחורות חמודות שעיקר עיסוקן היה בלהראות סנוביות ולשתות משהו שנראה טוב, כן ככה בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. לקחה עוד חצי שעה עד שהחבר הפלרטטן שלי הסב את תשומת ליבן והן חברו אלינו. אגב, עם אותה גישה ואותו משקה.
ואני, כהרגלי, שקט ומופנם כפי שנגזר עלי מן אללה. לרוב זה לא משחק לטובתי אבל כמו שאמרתי...... מהשמיים.
לאחר כמה משקאות, שיחה די משעממת ומבטים לא ברורים מהעבר השני של השולחן הכריזה אחת ׳מהגישות׳ שהיא נוטשת בליווי משפט שהופנה ל׳גישה׳ השניה ״נזוז?״
מסיבה כלשהי היא אמרה שהיא נשארת ותעלה הביתה עוד כמה דקות (שכנות מסתבר וחברות הכי טובות). שתי בירות נוספות הגיעו לשולחן ועוד משקה שנראה טוב, האווירה לפתע השתנתה והשיחה הפכה זורמת יותר. חצי שעה נוספת עוברת לה והחבר נוטש, חצי שעה נוספת עוברת (ספרתם כמה חצאי שעה עברו להן עד כה?) ואנחנו אצלי בבית. כרגע עוברת לי בראש המחשבה שכל אחד מאיתנו, בעלי החידק, היה חושב עליה: ״עוד פעם ונילית?!״
אז כן, ונילית, שברגע שהייתה ללא בגדים, עם חלק גופה הקדמי דבוק לקיר ושידי באופן אוטומט נלכדה על צווארה והשניה על שיערה נלחצה! הרגשתי את זה, ראיתי את זה אבל אין, לא יכול, זה מושרש בי מגיל 0, לחשתי לה שאין דרך אחרת והרגשתי איך כל גופה עומד דרוך ומבלי להבין מדוע היא לא מתלבשת והולכת. שיערה נמשך לאחור חזק יותר, ידי לוחצת על צווארה הדוק יותר, אני יודע שהיא בהלם, אני יודע שהיא לא שם, שהיא לא מבינה את זה אבל משהו בה מורה לה להמשיך. היא הרגישה אותי מתקשה מאחריה ואת האיבר שלי נוגע לא נוגע בכוס שלה וירדה על ברכיה, אחזה אותו בידה ורצתה להכניס אותו לפה אבל ברגע האחרון עצרתי אותה ואמרתי לה שלא ככה, היא שאלה איך ואני עניתי שלא מגיע לה, היא שאלה מה היא צריכה לעשות מבלי להבין אפילו למה הכניסה עצמה. התשובה הייתה ששום חדירה של הזין שלי לא תהיה לפני שהיא תהיה שרועה על הרצפה, מלקקת את כפות רגליי כשידה מזיינת את הכוס. באותו רגע היא התרוממה, אני יודע, פשוט יודע שהיא רצתה להתלבש וללכת אבל בשניות הספורות שלקח לגופה המשורטט והארוך לקום מהרצפה לכיוון ערימת הבגדים שלה משהו בהלך הרוח שלה השתנה והמבט של ״טוב הייתי פה״ הפך למבט של ״טוב למה אני נשארת פה?!״ והיא התיישבה על המיטה, בוהה בי, מנסה להבין מה בדיוק דרשתי כרגע ולמה. לא נתתי לה זמן מספיק בכדי להגיע למסקנה והובלתי אותה בשיער חזרה אל הרצפה כשהיא שרועה על הבטן ופיה קרוב לרגלי, קרוב יותר משהיה אל כף רגל כלשהי סביר להניח. באותו רגע היא כנראה הבינה את מה שאני הבנתי שניות קודם, גם לה יש חיידק!
היא ליקקה את כפות רגליי כמו כלבה שמנסה להרים חתיכת סלמי שנדבקה לרצפה בעוד שהיא מזיינת את הכוס הורוד שלה, כ״כ ורוד שקשה לדמיין שאי פעם מישהו זיין אותה.
מרגע זה היא הייתה כחמר בידיי, בדיוק כמו שצריך להיות, בדיוק איך שאני אוהב.
הבחורה הסנובית עם המשקה שנראה טוב כבר לא נראתה כמו שהיא רצתה להראות כשהתיישבה שני שולחנות מאיתנו.
כל מה שעוד קרה באותו לילה..... טוב זה כבר היסטוריה. ואני, אני רק חושב מה היא תספר לשכנה, חברתה הטובה מחר בבוקר.