מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני חובב טבע מושבע. פעמיים בשנה אני מטרק במקומות שונים בעולם, הייתי במקומות שאפשר לספור על שתי ידיים את כמות האנשים שדרכו שם. חרשתי את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. מי שמכיר אותי יודע כמה אהבתי לכלבים גדולה היא, לעיתים תכופות אני ניגש לכלביה העירונית, אוסף כלב או שניים בנוסף לכלבה שלי ויוצא למסע של יומיים שלושה בארץ ישראל עם שק שינה.
דבר אחד משותף לכל מקום בו הייתי, על אף שאני חופר ומחביא, אין דבר ששנוא עלי מלחרבן בטבע. הקור הזה שפוקד אותי עוד בעודי נכנס לעמדת תקיפה מגיע לשד עצמותי ומנטרל את המחשבה על לעשות את זה בכלל. אבל מה לעשות, כשצריך אז צריך. אז אתה מוריד מכנס, מוצא (או לא מוצא) תנוחה נוחה, הרגליים נושאות בקושי את המשקל, הגוף מתנדנד והקור נכנס לכל מקום אפשרי, אבל הכי חשוב, הכי חשוב זה שהתחת לא יגע בכלום כי הכל קפוא!! כל המאמץ מנווט לכך שהתחת לא יגע בכלום ואז כשאתה בטוח שאתה עומד לצלוח את המשימה בהצלחה ענף קטן של דשא מחליט ללטף אותך באזור הצפון מזרחי של הלחי הימנית, לא ציפת לזה בכלל!! דווקא שם??
דרושה שפחה לרדד את העשבים לפני שאני מתיישב, עדיף חובבת טבע וכלבים.