לפני שנה עוד הלכתי עם נעלי עקב אבל בתקופה האחרונה מתוך אינסטינקט אני שמה נעלי ספורט או צבאיות כאילו אם אצטרך לברוח ממשהו שיהיה נוח..זה אינסטינקט ,רק היום חשבתי על זה ושמתי לב לזה ..
האוטו שלי כל הזמן פול טנק אפילו שאין לי כסף בשיט 96 מלא ב'קשה על הזין שלי
והפלא שלי כל הזמן פול בטרייה וכל הזמן אונליין אפילו באמצע שיעורים באוניברסיטה הוא מצלצללל אני לא מכבה כאילו טלפון אחד יכול לשנות לי את החיים
הנשיא לשעבר חשוד באונס ,ראש הממשלה לשעבר בקומה,ראש הממשלה הנוכחי הוא לשעבר וואלה אולי נהיינו קצת מדינה לשעבר חחח כולם חשודים ומשוחדים
ארצנו הקטנטונת מוכנה לשרב כבד השבוע
כל אחד כבר ארוז ברכב צבעוני אוטומט נעילת בטיחות עם מזגן חלונות סגורים אפילו אם מאד ארצה לשאול מישהו איך מגיעים לטיזזי אין מצב בעולם שאצליח לחדור דרך קונכיית הברזל היפה הזו אלא אם כן אנשק אותו מאחורה ו"אסדר" לו את הפנס אולי רק אז הוא ייצא להגיד לי איך מגיעים לכספומט הקרוב להוציא 20 אלף ש"ח על הפנס שלו. איך מוצאים פינה אישית ,מקום ללא חרדה בתוך כאוס ? - נהנים מאריזות אישיות ,כאלה שמוגשות רק לך אישית ,בתוך קופסאות קטנות ויפות שנראות כאילו הן מותאמות במיוחד בשבילך אבל בעצם מתאימות גם לכל אחד ואחד מתוך החמישה מיליון איש זה קצת משעשע . כל תודעתנו נתונה ל"אחד פלוס אחד" , "דיל טוב" ,"חבר מביא חבר". צ'מעו..אם יש דיל טוב ,זה בעיקר רק בהשוואה למשהו אחר - דיל לא טוב ,אבל ההשוואות מספיקות לנו כדי לספק לעצמנו עוד אריזה ולהירגע עד ליום שלמחרת
האם עוד יש חבר שאינו משקר לחבר ?..
אם להתוודות בשיא הכנות, זו מעין תחושה מוזרה אבל דיי נעימה ,כמו כאוס עם קצת אדרנלין ,משהו מריר-מתקתק שזורם ,קצת מזכיר ייגר . זה כמו ציפייה שעוד מעט יגיע לילה שבו אבין פתאום משהו קצת מפחיד..אני יכולה לעשות מה בא לי וזה לא יזיז לאף אחד בשיט
אני כבר לא יכולה להגיד מה טוב ומה רע ,אני רק יכולה להגיד מה אמיתי ומה לא .
אבל משהו חרא קורה פה בזמן האחרון
עוד מעט ל"ג בעומר
וכבר לא נשאר לנו כל כך מה לשרוף הא
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 19:43
