קטעים מהלב

לו רק יכולתי לשמר את הטוב שבי לעד,
הייתי אחוזת בו בכפותיי ,
לא נותנת לו לחמוק
הייתי שומרת עליו טוב טוב ,
הייתי נועלת אותו בכלוב
בודקת כל בוקר שהוא עוד שם , בעיקרו
הייתי מזינה אותו בסיפורי ילדותי
ובמראות נוצצים ,ברוח ים ,בשבילי אגדות ,
בריח דשא לאחר גשם ראשון ,
חברי ילדות עליזים , נאמנים לשעה שקבענו בחוץ אחרי בית-ספר ,
שלא יתנו לו לשכוח
הייתי מוציאה אותו לטיול בו הוא היה מוליך אותי ככלב עיוורים נאמן ,
מראה לי דרך אחת בלבד
הייתי עומדת כל ערב ליד הכלוב ומנסה שוב ושוב
לשכנעו שיישאר,
להבטיח לו שאטפל בו טוב
הייתי מפסיקה לרוץ כדי לנוח שוב ,
מפסיקה לפחד כדי לגעת שוב ,
מפסיקה לישון כדי להתעורר שוב ,
לטעום שוב ,להריח שוב, להרגיש...
אך הוא מסתובב ללא רצועה
ללא כלוב ,
הוא עד לתנחומי פלדה של אנשים מברזל
שוכב על מזבח תמימות
הוא מאזין לפזמונות דממה של אלו ששחכו איך להתעורר ,להריח ,להרגיש ,לאהוב...
והוא רחוק רחוק רחוק
קפא בחלון ראווה בארץ קרה מאד
קבור ברחם דמיוני סגלגל
אני מחכה שיוולד
יש לי סובלנות