לפני יום. 18 באפריל 2024 בשעה 12:14
אני תמיד יודעת להוציא אותנו מכל הפינות החשוכות והחשוכות מאד שנכנסנו אליהן, ואתה, לעומת זאת, עדיין לא יודע אפילו איך לצאת מהפינה מטומטמת שהכנסת אותנו אליה. שוב.
דברים שרואים מכאן
לפני חודש. 26 בפברואר 2024 בשעה 15:38
אני הנסיין ועכבר הניסויים. מזל שיש הפרעת קשב כדי לשחק בשני התפקידים בו"ז. איסוף הנתונים, תיעוד ההשלכות, נסיון מהיר להסיק מסקנות מיידיות לשם התאמות דחופות. זה המון עבודה ותופס הרבה מהמשאבים הקוגניטיביים שלי. מה נשאר מהעכבר כשמפשיטים אותו מהניסוי? עבר כל כך הרבה זמן שכבר אין לי מושג.
לפני 5 חודשים. 10 בנובמבר 2023 בשעה 1:03
אין מקום אחר. אין אחר, כמו שאמרו יובל ושלומי לפני שהם בכלל נולדו.
כן הזמן הזה אבוד אבל לא בשבילי
הוא תלוי על עמוד ולא בגללי
אין מקום אחר אין אחר
במקום שאני גר ישנה אישה
מה אתה מחפש אלי לחשה
אין מקום אחר אין אחר
נכון שהימים כל כך קצרים
ושיר שאני אוהב כבר לא משדרים
אין מקום אחר אין אחר
כן הזמן הזה אבוד...
הלוואי ואני סתם רואה שחורות. מחר בבוקר אדע יותר מן הסתם. מקום אחר אין, אבל זמנים אחרים יגיעו.
אני רוצה למות מכאב, מפחד ומבושה, איך לעזאזל אני אמורה גם להצליח ככה? מחר בטח יהיה כמו היום.
אין מקום אחר. אין חיים אחרים. יש מה שעכשיו. אם זה לא מספיק, אז מספיק. תסיימי ותפרשי ודי. למה?
לפני 10 חודשים. 22 במאי 2023 בשעה 6:31
בכבישים פתוחים בין הרים ושדות וערים ומסכנות,
מטיילת בין אהוביי, אוהביי ו"סתם" אנשים שהרשימו אותי עד עמקי נשמתי.
עבד יותר טוב מהחומוס עם הפרגית (שזה קצת לרמות כי זה גם כלל חומוס טוב בהרבה לאורך הדרך במקום הייעודי).
לפני 11 חודשים. 18 במאי 2023 בשעה 19:26
של חומוס עם פרגית. טחינה, חמוצים וסלט כרוב בצד.
מרגיע ומנחם אותי. למה מה? ממתי??
יש מצב שהולך ונהייה יותר פשוט לרצות אותי? באוכל לפחות...
לא באמת נראה לי, אני חושבת שזה זמני או אפילו חד פעמי. אני מפונקת. זה לא משהו שעובר סתם ככה לדעתי.
לפני 11 חודשים. 18 במאי 2023 בשעה 11:33
היו לי חלומות (ורודים של ילדות) על להצליח למרות הכל, לנצח את הכל ואת כולם, ביחד.
בכל פעם שהתקרבתי להגשמה ניסיתי להתאחד, ויצא בדיוק ההיפך. אין לנו איך לנצח ביחד.
משחק סכום אפס. אתה אמרת.
לפחות התשובה שניתנה ברורה.
איאלץ לנצח לבד (בעזרתו), ואולי אתנחם בזה שתהיה לי הבחירה עם מי לחלוק את ההצלחה.
הלוואי שתהיה כל כך הרבה ממנה שאוכל לחלוק אותה עם כל מי שעזר, וכל מי שנשאר. איתי.
לפני שנה. 15 בנובמבר 2022 בשעה 21:18
למצוא את עצמי פה שוב חצי שנה אחרי, לזכור את אותו לילה, את אותו בוקר, את השבת הבלתי נשכחת שבאה בעקבותיו. אני כבר שעתיים שוכבת על המיטה ובוהה מסביב, וכל מקום שעיניי נחות עליו מוכר עד בחילה, הרי ראיתי את הכל בדיוק מאותה הפוזיציה כל אותו הלילה.
הכי מוזר אבל, זה שאת המילים האלה כתבתי שנתיים לפני כן. גם בלי לדעת ומתוך שיגעון מוחלט צפיתי את הבלתי יאמן.
ודווקא היום, כשאני מנסה לתת לשנינו את המנוחה שמגיעה לנו כל כך, אני פה, ואין אף אחד אחר מלבדו שאוכל לדבר איתו על זה. Typical.
יאללה, די, שיגיע כבר הבוקר.
אתה לא אוהב אותי, אתה שונא אותי. אני לא אוהבת אותך, אני אוהבת חלום. אם הייתי צריכה תזכורת, קיבלתי אותה ישר בבטן הרכה במיוחד שגידלתי.
קומי, תאכלי משהו, תעבדי משהו, תשתי משהו, תעשני משהו, תקיאי משהו. רק קומי, השאר יבוא מעצמו. גם הלילה הזה, כמו ההוא, ייגמר לתוך זריחה. אולי מחר תתעוררי לתוך תובנה חדשה, אולי תקיצי אל אותה ההבנה המפלחת מאז.
זכרתי את הרעש של המכוניות, מה שלא זכרתי זה את של המקרר...
לפני שנה. 4 בנובמבר 2022 בשעה 20:31
שירים שנשמעים שמחים בלי לשמוע את המילים
היתה גירסה עם קליפ אנימציה של תולעת והמילים אבל זה כבר היה טו מאץ'
לפני שנה. 28 באוקטובר 2022 בשעה 14:20
שוב, כל הזמן אני מוצאת את עצמי רוצה שיעבור לי.
שיעבור הלילה הבלתי נגמר, שיעבור היום ויגיע אל סופו, שיעבור החום המעיק, שיעבור כבר גם החורף עם כל הגשם שלו. שיעבור מצב הרוח הנוכחי, שיעבור הכאב הזה כבר, שיעבור עוד גל ויפנה את המקום לבא אחריו. הכל עובר בסוף, לפחות כך אומרים.
לפני שנה. 20 באוקטובר 2022 בשעה 12:37
היה לי ברור שאעשה את זה
כי זה מה שצריך
היה לי ברור איך ארגיש אחרי
כי זה מה שקורה
היה לי ברור שזה לא ישנה כלום
כי זה הגורל שלנו
במשפחה כמו במשפחה, הדם סמיך מהמים.
ואנחנו? אנחנו קשורים בדם. אין דרך חזרה.
https://www.youtube.com/watch?v=eaZKBy6fB2A
השם חזק, השמן מצויין, והחור שנפער לפני שנים לא יתמלא כנראה.
מה עוד נותר לעשות מלבד את מה שצריך? לקום וליסוע כשהריקנות ממלאת את כל היותי.
לילה טוב לכל המלאכים.