שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים שרואים מכאן

לפני שבוע. 23 במאי 2020, 3:15

היום, עם השקיעה וכניסת השבת

ניהלתי באוטו משא ומתן עם היקום

 

אני דורשת אותו חזרה.

I demand him back.

I'm claiming him back?

Can I at least claim myself back?

 

אז לקחתי את הכובע והגלימה חזרה איתי.

השרביט והקולר נשארו מאחור ואני רכבתי על הסוס הלבן דרומה.

 

מחר יום חדש.

שלוש שנים וחודשיים מחרתיים.

 

מחר בצאתה אני הולכת לחגוג.

וויסקי לזכרו, ומים לכבוד הפרק הבא.

ולסיים עם קנקן תה. הכל יותר קל עם תה.

נכון?

לפני שנה. 22 בנוב׳ 2018, 2:03

Currently the only man alive I wish to submit to

לפני שנה. 5 בנוב׳ 2018, 12:53

ראיתי את הסרט הזה שבוע שעבר

התרגשתי עד דמעות

 

 

לפני שנה. 13 ביולי 2018, 23:15

מצאתי את עצמי רוצה לקבל הוראות.

האתגר האמיתי הוא למצוא מישהו מספיק חכם שההוראות שלו יהיו הנכונות.

 

אז בינתיים אני מקבלת הוראות מעצמי.

ומבצעת. לא רע. 

אבל לא אותו דבר.

לפני שנתיים. 12 בינו׳ 2018, 22:15

(י)היו ימים כאלה. (י)היו גם שבועות כמו השבוע הזה.

שרשרת של בשורות מאכזבות, תקוות שנגוזו לפחות לעכשיו, תיסכול שלי עם עצמי על טעויות של חוסר תשומת לב שעלו לי בנזקים, קטנים כגדולים, ואת הגלגל אי אפשר לסובב לאחור. כמו דה-נטורציה של חלבון. היה. עכשיו משהו אחר. ובמקרה דנן, פחות טוב. תתמודדי.

 

רצית. קיווית. חלמת. שאפת. ווטאבר. זהו, לפחות לעכשיו. תתפוצצי, תפוצצי או שתלמדי להטמיע, לשחרר, להמשיך הלאה. 

 

אומרים שמה אמור לקרות, קורה. מה זה אומרים - אני אומרת!

 

אז השתחרר הפקק. שפכת החוצה את כל התיסכולים והאכזבה מהשבוע האחרון.

 

והמקאלאן המהמם חיכה בדיוק איפה שהשארת אותו, וחיבק את שאר העזרים בחיבה של מכרים ותיקים שבאמת כמעט ולא התראו אף פעם. היום תור כולם. מי עוד בא לשחק?

 

האיפור שזלג מזמן, העיניים שהאודם שלהן תואם בדיוק את השמלה, האף הקטן והחמוד שלפחות לא דולף יותר... יש בעולם הזה אנשים שיידעו להגיע כשתקראי להם. כשמוצאים כאלה, כדאי לשמור עליהם מכל משמר. גם עשור, גם שניים, גם חמישה. 

 

1998. 2008. 2018. יאללה, לעשור הבא.

לפני שנתיים. 5 בינו׳ 2018, 10:45

בתחילת השבוע, בלילה מאוחר, כשהייתי כבר קצת מסוחררת מעייפות...

עמדתי שם במקלחת, מול הכיור, בעיניים עצומות ושיפשפתי חזק. אולי אפילו חזק מדי.

ידעתי שהגיע הזמן, ובלי להפסיק לשפשף התכופפתי קדימה ו -

בום. דפקתי את המצח בברז.

חבורה מכחילה לה בצד הימני של המצח.

ממש, תוך שנייה היא התחילה להתנפח.

זהו, יותר לא עושה exfoliation בעיניים עצומות. זו סכנת נפשות.

לפני שנתיים. 1 בינו׳ 2018, 17:53

שאשחרר אותך לכבוד השנה הזו?

*מה יותר קשה, לשחרר את המתים או את החיים?

לפני שנתיים. 8 בדצמ׳ 2017, 11:18

גם אם וכשיבוא אחר, עדיין אתרגש משמך על המסך, והלב יאיץ דפיקותיו בדרך לראותך. אתה אולי לא מבין למה, אני יודעת בדיוק מה בך עושה את זה.

ובנושא אחר, הם סקסיים. כמה פשוט לה להיות מובלת ככה, בתנועה עדינה של האצבעות שלו, בתזוזה (מ)רומזת עם הרגל או האגן, הוא מראה לה בדיוק מתי, לאן ואיך היא צריכה לזרום.

כנראה שאף פעם לא יהיו לי מותניים צרים כל כך, או בטן כה שטוחה, או כאלו רגליים ארוכות, וכנראה שגם לעולם לא אהיה באמת שקטה ללכת בעקבות מישהו בעיניים עצומות לאורך זמן. על שלושת הראשונים אני אתגבר, על האחרון יש רגעים שאני מקנאה. 

נוט מנט טו בי.

לפני שנתיים. 7 בדצמ׳ 2017, 22:11

ובתקווה תסלח לי גם אתה ותחשוב שזה חמוד מאד, ולא מעורר רחמים.

 

משפט אחד בטון של הוראה, רנדומאלי ככל שיהיה, אני מייד רוצה לגרור אותך לאכול סטייק, לחכות בחדר, להיכנס לאוטו ולעצום עיניים, או כל דבר אחר... אתה אפילו לא צריך להתכוון לזה, וזה קורה לי. התניה.

 

מה יהיה.

 

 

אתה מבין את השיר הזה. אפילו יותר ממני.