יש את הזמנים האלה שאנחנו יכולים לזהות בבהירות את היום, התאריך, הרגע, שבו עשינו בחירות ששינו את מסלול חיינו. גם ממרחק השנים, אפשר ממש לנעוץ סיכה במעמד שבו בחרנו, כמסתבר בדיעבד, נכון או (במקרה הזה) לא נכון. יש את הימים האלה שאנחנו יכולים לעבור על כל בחירה נוספת לאורך הדרך שהשאירה אותנו על אותו מסלול משונה. כל אותן נקודות בהם חטאנו לעצמינו, פגענו באחרים, עשינו את הדבר הלא נכון. יש את הרגעים האלה שאנחנו מבינים בצורה מלאה, שבכדי לתקן את העיוות נצטרך לגרום שוב עוול, ושהדבר היחיד שיסגור את המעגל, הוא לבחור שוב למעשה את אותה הבחירה, רק הפוך. למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. אין דבר כזה הזדמנות שנייה. אין להחזיר אחורה גלגלים.
בזמנים האלה קשה שלא לתהות האם יש אלוהות, כוח עליון, קארמה, ומה החלק שלהם בכל זה. הבחירה שלנו היתה הרי חופשית, לא? את העונש אנחנו כבר משלמים, לא?