בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים שרואים מכאן

לפני שנתיים. 28 באוקטובר 2022 בשעה 14:20

שוב, כל הזמן אני מוצאת את עצמי רוצה שיעבור לי.

שיעבור הלילה הבלתי נגמר, שיעבור היום ויגיע אל סופו, שיעבור החום המעיק, שיעבור כבר גם החורף עם כל הגשם שלו. שיעבור מצב הרוח הנוכחי, שיעבור הכאב הזה כבר, שיעבור עוד גל ויפנה את המקום לבא אחריו. הכל עובר בסוף, לפחות כך אומרים.

לפני שנתיים. 20 באוקטובר 2022 בשעה 12:37

היה לי ברור שאעשה את זה

כי זה מה שצריך

היה לי ברור איך ארגיש אחרי

כי זה מה שקורה

היה לי ברור שזה לא ישנה כלום

כי זה הגורל שלנו

 

במשפחה כמו במשפחה, הדם סמיך מהמים.

ואנחנו? אנחנו קשורים בדם. אין דרך חזרה.

 

 

מה עוד נותר לעשות מלבד את מה שצריך? לקום וליסוע כשהריקנות ממלאת את כל היותי.

לילה טוב לכל המלאכים.

לפני שנתיים. 17 באוגוסט 2022 בשעה 11:45

SEX, MONEY, FEELINGS, DIE

 

ALL OF THESE NIGHTS

SEX MONEY LIES

 

BABY, DON'T YOU CRY

SEX, MONEY, FEELINGS, DIE

 

לפני שנתיים. 4 באוגוסט 2022 בשעה 17:45

,Why you had to lie

When you see me cry

When you see me shy

When you see me high

When you'll see me die

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 15 בדצמבר 2021 בשעה 14:35

החגיגה פשוט נגמרת.

ולפעמים

כשכואב, אז כואב.

ולפעמים

צריך להוריד את הראש ולתת לגל לעבור.

 

ולפעמים

נלקחות מאיתנו המילים.

ולפעמים

דמעות ממלאות מקומן.

 

ולפעמים

זה כואב, זה מציף, זה משתק עד כדי בכי.

 

אבל חשוב תמיד לזכור, בחיים (כמעט) הכל עובר.

כנראה שגם זה יעבור, מתישהו, במהרה בימינו, אמן.

לפני 4 שנים. 29 ביולי 2020 בשעה 1:08

סתומה. סתומה. סתומה.

לפני 4 שנים. 16 ביולי 2020 בשעה 1:14

ומשאיר אותי להיאחז באוויר, בחלומות, בפנטזיות, בפחדים או בזיכרונות.

ואז פתאום אני מתעוררת ואתה לא פה, לא איתי, לא חי, לא קיים.

כשטרייסי שרה את זה אני מתרגשת, מרגישה, שרה איתה בשקט.

כששרית זועקת את זה, אני מבינה מבפנים מחדש שיש דבר כזה,

TOO LATE

שהרי, לא תמיד אפשר

להחזיר גלגלים אחורה

לקחת חזרה מילים ומעשים

להעלים סימנים כחולים

למחוק קעקועים או צלקות

לנהל דיאלוג עם המתים

TIMING IS EVERYTHING

 

אתה תמיד חוזר/לעולם לא תחזור/מעולם לא היית קיים (חוץ מבדמיוני)

עכשיו.

עכשיו אני באמת לבד.

אחרי שדמיינתי שהיית פה איתי, 

ממש יכולתי לחוש במתאר הצוואר והמותן,

עכשיו.

השינה הלכה ממני איתך.

הרי בכלל לא ידעתי שהשארת שם חור

וכעת הדמעות ממלאות את הצד במיטה שלך.

 

לפני 4 שנים. 23 במאי 2020 בשעה 0:15

היום, עם השקיעה וכניסת השבת

ניהלתי באוטו משא ומתן עם היקום

 

אני דורשת אותו חזרה.

I demand him back.

I'm claiming him back?

Can I at least claim myself back?

 

אז לקחתי את הכובע והגלימה חזרה איתי.

השרביט והקולר נשארו מאחור ואני רכבתי על הסוס הלבן דרומה.

 

מחר יום חדש.

שלוש שנים וחודשיים מחרתיים.

 

מחר בצאתה אני הולכת לחגוג.

וויסקי לזכרו, ומים לכבוד הפרק הבא.

ולסיים עם קנקן תה. הכל יותר קל עם תה.

נכון?

לפני 6 שנים. 22 בנובמבר 2018 בשעה 0:03

Currently the only man alive* I wished** to submit to

לפני 6 שנים. 5 בנובמבר 2018 בשעה 10:53

ראיתי את

שבוע שעבר

התרגשתי עד דמעות.

 

*עדיין מתרגשת.