לפני 4 שנים. 16 ביולי 2020 בשעה 1:14
ומשאיר אותי להיאחז באוויר, בחלומות, בפנטזיות, בפחדים או בזיכרונות.
ואז פתאום אני מתעוררת ואתה לא פה, לא איתי, לא חי, לא קיים.
כשטרייסי שרה את זה אני מתרגשת, מרגישה, שרה איתה בשקט.
כששרית זועקת את זה, אני מבינה מבפנים מחדש שיש דבר כזה,
TOO LATE
שהרי, לא תמיד אפשר
להחזיר גלגלים אחורה
לקחת חזרה מילים ומעשים
להעלים סימנים כחולים
למחוק קעקועים או צלקות
לנהל דיאלוג עם המתים
TIMING IS EVERYTHING
אתה תמיד חוזר/לעולם לא תחזור/מעולם לא היית קיים (חוץ מבדמיוני)
עכשיו.
עכשיו אני באמת לבד.
אחרי שדמיינתי שהיית פה איתי,
ממש יכולתי לחוש במתאר הצוואר והמותן,
עכשיו.
השינה הלכה ממני איתך.
הרי בכלל לא ידעתי שהשארת שם חור
וכעת הדמעות ממלאות את הצד במיטה שלך.