דברים שרואים מכאן

לי. לשתוק.

מיוט הדדי, מחכים. בודקים כמה חסר.

לי. להגיע לקו הסיום.

לאמיתו של דבר, גם להתחיל קשה.

משחזרת את האישור שביקשתי וקיבלתי. גם זה לא מספיק.

תוהה על המחמאות שנשפכות מתוכך לפעמים, כאילו ברחו בלי ששמת לב.

כמה חסר לך? חסר לך. חייב.

אלוהים אדירים, שרק לא יעבור לפני הזמן. לך, לי. לנו.

ואז עוצרת. מתנערת לרגע קט, מתרוממת, מעלה חיוך אמיתי לגמרי על פניי ונשמתי וממשיכה. חיים מלאים.

אני שמחה שהגעת, אני שמחה גם שהלכת לרגעים, כי למרות הקושי אני לומדת לבד.

אם לא יחסר, אם לא תחזור, מקווה שאמשיך לשמוח במה שכן היה.

אבל תחזור, כן?

אבל תחזור. כן.

כי קשה בלעדייך. קשה לי לשתוק.