אתה לא פה.
אני לא שם.
מודדת. קצת מדדה.
היום היה תורי לבהות כל היום.
מקווה שזה אומר שהתחלפנו ואתה היית יצרני.
זה מה שחשבתי שתשיר לי מתישהו, לפחות את הבית הראשון.
לא בקול, אולי אפילו לא במודע.
אבל מלבד צניעות (מזוייפת, כי אני לא באמת כזו) ומעט חרדה,
פחד מהלא נודע, אין עכשיו מה שיעצור אותי מלצטט:
כמעיין המתגבר
באתי אלייך שוב
רגע לפני שאתייבש
רגע לפני שבא יאוש
אני לוקח תנופה
נושם קצת אוויר צח
מקלף את הפצע
מסדר ת'שערות שלי
את תחכי לי על הגבול
צעד אחד קטן ויבוא השינוי
כמעיין המתגבר
חוזר אלייך שוב
חלליות על הירח
אני מחכה לך בחוץ
כמעיין המתגבר
נמשך לאור כישוף
זהר הלילה
מתעתע בי שוב
בתוך הבטן שד
רואים על הפרצוף
עוד מעט הוא ישתחרר
עוד מעט יבוא פיצוץ
אני לוקח תנופה
נושם קצת אוויר צח
מקלף את הפצע
מסדר ת'שערות שלי
הנה הפרח הנה צוף
צעד אחד קטן ויתחיל הטירוף
כמעיין המתגבר
חוזר אלייך שוב
החללית נחתה על הירח
אני נשארתי בחוץ
כמעיין המתגבר
נמשך לאור כישוף
זהר הלילה
מתעתע בי שוב
*אל תישאר בחוץ! בוא אליי פנימה. חם ונעים פה, און מיי מג'יקל מיסתרי רייד.