דברים שרואים מכאן

אני שונאת את הימים האלה של "אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה להיות שם!". זה כמעט לא משנה איפה אני, זה פשוט המקום הלא נכון להיות בו עכשיו.

אז כתבתי מילים, שוב, ושתיתי, שוב, וכמו בחורה, שוב (כאמור, אין מרטיני רוסו, אז עברתי לפידג'...).

רק לבכות לא הצלחתי היום. הגרון חנוק-חנוק. האוויר כמעט ולא עובר. אבל גם הצער אצור בפנים ולא מצליח לצאת החוצה.

ועכשיו השיכרות התמוססה לה בעדינות לתוך תחילתו של הנג-אובר מפואר.

ואני עדיין כאן. ועדיין רוצה להיות שם.**

"קחי לך זמן,

הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח..."

מהר זה שקר. כל השאר נכון.***

*וכנראה שלתמיד במידה מסויימת.

**אבל חצי ליבי אי שם בצפון מערב, וחציו לא רחוק מרכבת מרכז.

***כל דבר בזמנו, כמו שלימד אותי היטב הזמן.