לפני 6 שנים. 11 בפברואר 2018 בשעה 2:02
את הרגע שבו קירבת את הפרצוף שלך לשלי
את ההמתנה המייסרת לרגע שבו תנשק אותי
את הגוף הארוך והחלק שלך עם הקעקוע הטיפשי הזה בשיפולי הבטן
את הכמיהה שלך להיות בתוכי
את הלשון שלי בפה שלך
את הידיים שלך על הצוואר שלי
את הרגע בו אמרת שאתה נהנה להכאיב לי בצורה מבוקרת
את הרגע בו הסתכלת לי בעיניים ואמרת "את יפה"
את איך שנרדמת לצידי לא לפני שביקשת שאלטף אותך
את הצורך האדיר הזה לטפל בך שכמעט אף אחד לא מעלה בי אף פעם
את האופן בו נישקת אותי לפני שהלכת
ואת איך שלא הבטת לאחור.
הלוואי שהייתי שוכחת.