סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Jess knows best

לפני 5 שנים. 9 בדצמבר 2018 בשעה 19:55

העיניים שלך.

כחול כחול כחול.

כזה שטובעים בו ולא רוצים להנצל.

מחייכות אליי. תמיד.

מביטות בי בחידתיות.

על מה אתה חושב כשאתה מסתכל עליי ככה?

אני תמיד שואלת ואתה תמיד עונה שאתה פשוט שמח.

או שאני יפה.

אבל לי זה מרגיש כאילו זה לא מתאר במדויק את מה שקורה..

 

החיוך הנצחי שלך.

כמה קסם.

אני מאושרת כשאתה מחייך אליי.

כשאתה מנשק אותי, בעדינות,

ואז שולח יד ותופס לי את השיער תמיד בעוצמה מפתיעה

ואני מנסה להתרגל ורק רוצה שתהיה עדין איתי.

שתלטף אותי

אבל אני נותנת לך להכאיב לי כמה שאני יכולה

כל פעם קצת יותר

כי אני רוצה

שתהיה מאושר.

 

הגוף שלך.

כשאתה לבוש,  עם הג'ינס המהוה, הגדול מדי עבורך

כשאתה בתחתוני טנגה שאני מתעבת אבל אצלך זה שובה לב, נערי.

כשאתה עירום,

וקווי המתאר של שרירי הבטן האלכסוניים שלך מובילים אל הזין שלך בצורה מעוררת תאווה.

 

הידיים

העדינות, החזקות, הקסומות.

שחופרות לי בתוך הגוף וגם חופרות לי בנשמה.

 

האופן שבו אתה מבין שאני קרובה ואתה חודר אליי עם האצבעות קצת עמוק יותר

ההתרגשות שלך ברגע הזה

אני מרגישה אותה. גם מתוך ערפל הטיפוס אל השיא.

 

הזין שלך.

היפה הקשה המתוח.

האופן שבו אתה נאנח בעדינות כשהוא בפה שלי.

מבקש עוד

מבקש ככה

אומר לי " מה את עושה לי"

רגע לפני שאתה מתפוצץ.

 

ביום שלישי, כשנישקת אותי, במיטה שלך

חשבתי שזה הדבר הכי מענג שקיים ביקום.

הרגשתי את זה בקצות האצבעות של הרגליים

כאילו סוכריות קופצות מתפוצצות לי בעדינות בתוך כל הגוף

כשאתה קרוב אליי והשפתיים שלך על שלי.

 

 

אני רוצה לשמוח בך

ואני מפחדת נורא.

לפני 6 שנים. 1 בנובמבר 2018 בשעה 21:27

 

אתה עושה לי את מה שאתה עושה לי,

וקסם מתפוצץ לי בתוך הדירה ומאיים לבלוע את היקום

ועם זאת שום דבר במציאות החיצונית לא יוצא מהקצב שלו. 

 

אני מתה מפחד יוני

ואני הלומת אושר

לפני 6 שנים. 15 באפריל 2018 בשעה 21:11

 

ובאת.

בפוזה של רוקסטאר ופאקינג קרוקס כמו תמיד. 

שנתיים שכל פעם אתה מגיע, מטלטל את עולמי, והולך. 

תגיד,

איך זה מרגיש כשהגוף שלי שר לך?

שכל חלק בי צועק את השם שלך גם שבוע אחרי?

תגיד,

בכולן אתה נוגע ככה? 

מכולן אתה לא מצליח להוריד את הידיים?

את כולן אתה מנשק ברוך הזה?

 

באחד המפגשים הקודמים שלנו, על הספה האדומה, חנקתי אותך.

ישבתי עליך,

כשהזין שלך בתוכי

והידיים שלי מסביב לצוואר שלך

לוחצות בכל הכוח שיש לי.

 

העיניים שלך הלכו והאדימו,

והרגשתי את הזעם שלך נבנה

הסתכלת לי עמוק בעיניים, כמו חתול שנזכר שהוא נמר

ופחדתי ממך לרגע. והסתקרנתי נורא. ושחררתי. 

 

אני משובש אתה אומר לי

אני לא אדם להקשר אליו

ועדיין

אתה בא

ואתה מנגן לי על הנשמה

ואני מרגישה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין מה קורה בין שנינו באותם הרגעים. 

אולי גם לא אתה. 

 

תגיד,

איך נראות הפנים שלי כשאתה מחליק לתוכי אצבעות אחרי שהתחננתי אליהן?

איך הפטמה שלי מרגישה על הלשון שלך כשאתה יונק אותה בעדינות?

איך אני מריחה כשאני גומרת וצוחקת מאושר?

 

 

אני רוצה שניגע עוד

משהו בי רוצה לחקור את הזעם הכבוש הזה

אני רוצה שתבכה

אני רוצה שתצרח

אני רוצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי

 

תגיד,

אתה בא? 

 

לפני 6 שנים. 26 בפברואר 2018 בשעה 19:45

אני מתגעגעת לנשיקות. 

כבר הרבה זמן שלא התנשקתי עם מישהו בתשוקה.  

שלא התלקקתי כמו שני עגלים באסם.

שלא הרגשתי לשון חקרנית מגששת בתוך הפה שלי.

שלא מצצו לי את הלשון בעדינות.  או בכח. 

 

אני מתגעגעת ליד מרפרפת על הפנים שלי.

לאיך שאני אף פעם לא עוצמת עיניים אלא תמיד מסתכלת כמה אתם מרוכזים, מעונגים. 

כמה קסם יש בגבריות הזו שרק רוצה לקרוע לך את הבגדים אבל מתנשקת איתך בשיא העדינות. 

כמה עוצמה ורוך יש בללטף לגבר את הפנים כשהפרצוף שלו צמוד לשלך. 

זה כמו ללטף נמר הרי.  חיה פראית שיכולה להוריד לך בנשיכה את היד. 

אני צריכה גבר שירשה לי להיות רכה אליו.

שיגייס את כל מה שיש לו כדי לנשק אותי בעדינות. 

שיתן לי ללטף את הפנים שלו.

ולהרגיש,

איך מתחת לחזות המאופקת הוא בסוף חיה פראית 

ממתינה לטרף. 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 11 בפברואר 2018 בשעה 2:02

את הרגע שבו קירבת את הפרצוף שלך לשלי

את ההמתנה המייסרת לרגע שבו תנשק אותי 

את הגוף הארוך והחלק שלך עם הקעקוע הטיפשי הזה בשיפולי הבטן 

את הכמיהה שלך להיות בתוכי 

את הלשון שלי בפה שלך

את הידיים שלך על הצוואר שלי 

את הרגע בו אמרת שאתה נהנה להכאיב לי בצורה מבוקרת 

את הרגע בו הסתכלת לי בעיניים ואמרת "את יפה" 

את איך שנרדמת לצידי לא לפני שביקשת שאלטף אותך 

את הצורך האדיר הזה לטפל בך שכמעט אף אחד לא מעלה בי אף פעם 

את האופן בו נישקת אותי לפני שהלכת

ואת איך שלא הבטת לאחור. 

 

הלוואי שהייתי שוכחת. 

לפני 6 שנים. 6 בינואר 2018 בשעה 16:07

חמש שעות רצופות שבהן ניגע האחד בשניה. 

אני צריכה שתחקור את הגוף שלי ואני את שלך.

שתסתכל לי בעיניים כשהאצבעות שלך בתוכי

שתנגן עליי. 

אני צריכה את זה עדין. וחזק. ונעים. וכואב. 

ואת הידיים שלך על הצוואר שלי ואת הידיים שלי על הפנים שלך.

אני צריכה אותך 

 

לפני 7 שנים. 20 באוקטובר 2017 בשעה 11:23

זה מה שסימסת לי, רק יומיים אחרי.

אתה מרגיש רע עם זה, כתבת,  אבל איט איז וואט איט איז.

ואני- אני רק חשבתי על עצם הבריח שלך. 

 

עצם הבריח השמאלית שלך, שלא יוצאת לי מהראש מאז שישבנו שם, בערב ההוא.

אתה דיברת על ההיא שהצעת לה נישואין ואני דמיינתי איך אני מצמידה את השפתיים שלי אל החלק התחתון של הצוואר שלך.

שתינו, ועישנו, וצחקתי מלא, וכל הזמן הזה בזווית העין שלי, במרחק 10 סנטימטרים מהשפתיים שלי העצם שלך קוראת לי. 

 

עם כל סיפור וכל בדיחה התקרבנו אחד לשנייה, הרגשתי את הידיים שלך נוגעות לא נוגעות בי.

חשוב לך לכבד גבולות הפטרת בחצי משפט מתישהו

אבל הגוף שלך אותת לי אחרת, והעיניים שלך נצצו. 

עוד בירה ועוד בירה. אני כבר על סף השכרות, ופיסת העור השזופה והחלקה הזאת מתעתעת בי.

קמתי לשירותים, עושה את דרכי אל הרצפה בזהירות מכסא הבר הגבוה.

קמת גם, תפסת את הראש שלי בשתי הידיים שלך (שאני לא מצליחה להזכר בשום אופן בגודלן)

ונישקת אותי.

שיכורה ומסוחררת פסעתי אל השירותים וכששבתי, והתיישבתי לצידך,

ביקשתי לגעת בה.

 

חייכת בשביעות רצון וסימנת לי להתקרב,  

וכשנישקתי את עצם הבריח השמאלית שלך,

הבנתי

כמה אני באמת רוצה אותך. 

 

הדברים הסתדרו אחרת, כתבת.

 

ואני כאבתי. 

 

 

לפני 7 שנים. 9 באוקטובר 2017 בשעה 19:50

אתה ממש בר מזל אתה יודע?

כאילו, אתה יודע. אני מרגישה שאתה יודע.

זו תהיה המחשבה הראשונה שתעבור לך בראש באחד מבקרי השישי העצלים שבהם תתעורר לפניי.

אתה תסתכל עליי ישנה לידך, וכל מה שתוכל לחשוב עליו הוא - איך יכול להיות שאני, דווקא אני, זכיתי לכל הטוב הזה.

כי אתה מבין, אני יודעת שתמיד קינן בך הספק שזה אפשרי בכלל.

שאני אפשרית.

ואתה תביט עליי נושמת בשלווה, מחבקת את הכרית שאני תמיד מחבקת כשאני ישנה,

הלב שלך יתרחב עם כל רפרוף עדין של העפעפיים שלי ,

וכשלא תתאפק ותשלח יד מלטפת אל הפנים שלי

תדע שניצחת את הדבר הזה שקוראים לו חיים.

 

ואתה יודע - אתה לא תרגיש גרם אחד של פחד, כמו שלפעמים הרגשת עם אחרות.

כי היו אחרות. ותמיד משהו לא הרגיש נכון עד הסוף. 

תמיד היה שם איזה תקתוק פנימי של טיימר שידעת שעוד רגע ייעצר.

ואיתי, איתי זה מהרגע הראשון יהיה אחרת.

 

כשנתנשק בפעם הראשונה תרגיש נהמה קטנה בבטן. 

כשנשכב זה יהפוך לשאגה.

כשאגמור, ואדמע, אתה תבין שאין דבר שלא תעשה כדי שאהיה מאושרת.

וזה לא יהיה מפחיד או מרתיע. 

 

זה יהפוך אותך לשלם. 

 

come find me

you lucky bastard

 

 

 

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 24 באוגוסט 2017 בשעה 9:08

הגומה היחידה שלך כשאתה מחייך

הגוון הירוק הנסתר בעיניים שלך כשאתה מקשיב למשהו שאני מספרת 

הצחוק המתגלגל והלא פורפורציונלי למשחק מילים ששיבצתי באגביות 

האופן שבו הסטת קצוות שיער אל מאחורי אוזני

הקול שלך כשאמרת "בואי לפה" כשכבר חשבתי שלעולם לא תנשק אותי 

נהמות ההנאה העדינות שלך כשמצצתי לך את הלשון 

 

אראה אותך שוב? 

 

לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2017 בשעה 10:41

אני רוצה שתדע שאני יודעת. 

שאני מרגישה את הרטט שעובר לך בגוף כשאני מסתכלת עלייך באגביות. 

שאני רואה איך אתה מחפש את המבט המאשר שלי כשאתה מדבר מול כולם. 

שאני מבינה את הניצוץ בעיניים שלך כשאני מרוצה ממשהו שעשית בשבילי. 

 

אתה מבין, אני יודעת. 

יודעת מה עבר לך בגוף כשהגעת באיחור  והבנת שזו אני יושבת שם. 

אני,  שמכירה אזורים בנשמה שלך שאתה בעצמך מבועת מהם. 

והנה אני שם. כאחת האדם. מחוייכת.

ורק שנינו יודעים על הכמיהה המהולה בפחד שמשתוללת לך בגוף. 

 

בוא אליי. 

אני מבטיחה לא לנשוך.