ובאת.
בפוזה של רוקסטאר ופאקינג קרוקס כמו תמיד.
שנתיים שכל פעם אתה מגיע, מטלטל את עולמי, והולך.
תגיד,
איך זה מרגיש כשהגוף שלי שר לך?
שכל חלק בי צועק את השם שלך גם שבוע אחרי?
תגיד,
בכולן אתה נוגע ככה?
מכולן אתה לא מצליח להוריד את הידיים?
את כולן אתה מנשק ברוך הזה?
באחד המפגשים הקודמים שלנו, על הספה האדומה, חנקתי אותך.
ישבתי עליך,
כשהזין שלך בתוכי
והידיים שלי מסביב לצוואר שלך
לוחצות בכל הכוח שיש לי.
העיניים שלך הלכו והאדימו,
והרגשתי את הזעם שלך נבנה
הסתכלת לי עמוק בעיניים, כמו חתול שנזכר שהוא נמר
ופחדתי ממך לרגע. והסתקרנתי נורא. ושחררתי.
אני משובש אתה אומר לי
אני לא אדם להקשר אליו
ועדיין
אתה בא
ואתה מנגן לי על הנשמה
ואני מרגישה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין מה קורה בין שנינו באותם הרגעים.
אולי גם לא אתה.
תגיד,
איך נראות הפנים שלי כשאתה מחליק לתוכי אצבעות אחרי שהתחננתי אליהן?
איך הפטמה שלי מרגישה על הלשון שלך כשאתה יונק אותה בעדינות?
איך אני מריחה כשאני גומרת וצוחקת מאושר?
אני רוצה שניגע עוד
משהו בי רוצה לחקור את הזעם הכבוש הזה
אני רוצה שתבכה
אני רוצה שתצרח
אני רוצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי
תגיד,
אתה בא?