את רועדת.
אני מחבק אותך מאחור.
מנשק אותך בצוואר, באוזן, בלחי.
הפנים שלי עדיין ספוגות במיצים שלך.
אני לא מנגב אותן, אני אוהב את התחושה.
"אני כל כך אוהב אותך," לוחש.
את לא רוצה להוציא מילה כי טרם הסדרת את הנשימה.
את מאמצת את מיתרי הקול בכל זאת ומחזירה בגילוי אהבה משלך.
המשפט הקדוש הזה לעולם לא נענה בשתיקה מצד אף אחד מאיתנו.
אנחנו אומרים אותו עשרות פעמים ביום במשך שנים.
הוא לא נשחק והמשמעות שלו רק מתחזקת עם הזמן.
הביטוי שהאהבה שלנו מקבלת במיטה מהווה את ההוכחה לכך.
אין שום דבר שמספק אותי יותר מלראות את העיניים שלך מתגלגלות מהנאה.
הצעקה שאת מוציאה כשאת מגיעה לשיא - זאת האורגזמה שלי.
את המושא של כל הפנטזיות שלי, ואני שייך לך בגוף ובנפש.
אני יודע שאת מרגישה בדיוק את אותו הדבר כלפיי.
פעם הרגשתי ככה כלפייך.
עכשיו זאת רק פנטזיה, אבל היא לא עלייך.
היא על מישהי אחרת שטרם פגשתי.
לא הייתי מדבר עלייך בזמן הווה.
את שייכת לעבר ואני מפנטז על העתיד.
לפני 9 שנים. 30 בדצמבר 2014 בשעה 23:34
