האהוב בבית, הפעם לשם שינוי אני זאת שבחו"ל... הנסיכה איתי בחופשה ואנחנו נהנות במלון קטן עם בריכה מחוממת וספא. ישנות יחד במיטה זוגית גדולה ועושות נעים לפני השינה. כבר הספקנו לפגוש כמה חתיכים אבל אף אחד מהם לא היה בקטע, או שהתנאים לא היו אידיאלים. אוכלות המון, יושבות על הספסלים בחוץ ליד הבריכה, קוראות, ישנות, יוצאות למסלולי הליכה קצרים...
אני מוצאת שיש לי כמה סוגים של חרמנות. יש חרמנות נעימה שכיף לתחזק ברקע. זו חרמנות שבאה לרוב מלהרגיש סקסית, ללכת ברחוב עם מחשוף, לדעת שמסתכלים עלי. בלי קשר לזהות המביט. זו חרמנות שיכולה להישאר שעות על גבי שעות, אפילו ימים, ופשוט לגרום לי להרגיש טוב יותר, חיה יותר. יש חרמנות חזקה יותר, שנובעת מרצון אמיתי לגמור, ואותה אפשר לרוב לפתור באוננות או בסקס נעים, צריך אורגזמה טובה וזה מרגיע אותה לזמן מה, אבל מובטח שתחזור... זו חרמנות שמונעת לרוב מפנטזיה מסוימת. ויש את החרמנות הכי בוטה, שממנה כמעט אי אפשר להיפטר, אלא אם כן מישהו מפרק אותי כמו שצריך במשך שעות... חרמנות מציקה שהלוואי שהייתי יכולה "לכבות" למשך שעה או שעתיים ואז להחזיר, אבל לא הייתי מוותרת עליה בעבור כל אוצר שבעולם. זו חרמנות שמערפלת לי את המחשבות, מפריעה לי לנהוג או לקרוא או לדבר בטלפון, גורמת לי לבהות במפשעה של גברים זרים ובזרועות שלהם ובצוואר שלהם ולתהות כמה הם יתאמצו כדי להחזיק אותי חזק ולזיין אותי.
הפואנטה שלי היא, שכשאני גומרת מהנסיכה ועדיין לא נרדמת מרוב חרמנות, כנראה שאני נכנסת לסוג השלישי של החרמנות. וייתכן שייקח עוד יומיים או יותר עד שאפגוש את האהוב ואוכל להתפרק איתו.
