מה זה קשור?

אחד הדברים המעצבנים בפייס זה הקפצת זיכרונות כל פעם.

וככה אני רואה שוב ושוב את התמונות הראשונות שלנו מלפני עשור, את הטיול למערות האדם הקדמון ליד חיפה, את האוטו הראשון שלה, את הריצות בים כשהייתה צריכה להכנס לכושר, את ימי הקורונה שעברו כאילו כלום כי היה לנו את הביחד שלנו. את ארוחות הערב. רגעים יפים שמשאירים טעם עצוב מתוק.

לא מתחרט אפילו על שניה.

גם כששנינו המשכנו הלאה, חלק תמיד נשאר ביחד.