מה זה קשור?

או נשואות.

יש כאלו שיטענו שאם זה בידיעה והסכמה אז מה אכפת לך? מי מינה אותך בתור סגן ראש מחלקת המוסר?

ובכן שוכני כלוב יקרים, אני ודאי לא אחראי על מה שכל אחד עושה מרצונו החופשי עם אחרים אבל לי זה לא עובד טוב מסיבות מאוד פשוטות.

1. מגבלות של מה אפשר לעשות - כשאת במערכת אחרת קיימות כמעט תמיד מגבלות על מה מותר ומה אסור שהן מעבר לגבולות הברורים שהיינו מתאמים. לדוגמה, סימני חבלים או סימני אימפקט שנשארים לכמה ימים.

2. מגבלות של זמן - המחוייבות למערכות אחרות ראשיות מבחינת זמן גוזלת את רוב הזמן החופשי. הן לא משאירות הרבה אופציות לזמן פנוי שכולל היכרות, סשן, אפטר קייר ואולי גם ערב נחמד ביחד אחרי.

על מה שציינתי עד כה עוד היה אפשר להתגבר ותמיד לטעון שגם עבודה/ילדים אחרי גירושים ועוד גם מקשים על תיאום, אבל הדבר האחרון והמרכזי ביותר שמגביל כשנפגשים עם משהי במערכת ראשית אחרת זה הפנאי של הראש והנפש.

3. כשאת במערכת יחסים ראשית אחרת יהיה כמעט בלתי אפשרי לשחרר את הראש ולהיות כאן ועכשיו איתי בתוך הסשן. תמיד יהיה את צל המחשבה שמה אם הוא יתקשר עכשיו, מה הוא יגיד אחר כך, מה יקרה אם מממש אוהב את מה שאנחנו עושים עכשיו וארצה עוד מעבר למה שהוא מרשה?

בקיצור - העסק נהיה יותר מידי מורכב עבורי.

עד כאן להיום. נתראה בערב בעוד מסיבת סוטים 🙂

אחרי שנים רבות של שיטוט חסר מטרה ברחבי הכלוב והפייסבוק, לאחר אין ספור שעות לילה מאוחרות מול המסך והמקלדת, הגעתי למסקנה שאנחנו חיים במה שקרל סייגן הגדיר פעם כ

The planet of the idiots

או בגרסה שלי: The age of Moron

דוגמאות נפוצות לפוסטים שגרמו לי לבכות מרוב ייאוש (כולם אמיתיים)

1. שולט בן 30 עם 15 שנות ניסיון

2. תגובות של "את ממש חמודה/סיקרנת/אנחנו ממש דומים... בואי ניפגש" לפוסט היכרות שמצהיר שהכותבת במערכת יחסים ולא מעוניינת להיפגש

3. אני שולטת מנוסה בת 22 ואני אקבע את כל הגבולות. לרצונות שלך אין שום מקום.

הייתי ממשיך אבל כאן נראה לי שנגמרה לך הסבלנות ולי היכולת להכיל את כל הטמטום הזה. שיהיה אחלה סופ"ש סוטים!

שיחה עם חמודה מכאן הזכירה לי שנשאלתי פעם על מה זאת שליטה מנטלית.

הלכנו ברחוב די שומם בדרום תל אביב נשלטת שלי, אני וידידה בדסמית. זו הייתה שעת לילה והיינו באמצע שיחה על מהות הבדסמ.

באמצע שיחה הידידה שאלה אותי איך אני מגדיר שליטה מנטלית.

במקום לחפור רבע שעה על ההגדרות השונות, אמרתי לנשלטת שלי לעמוד עם הפנים צמוד לעץ ולא לזוז עד שאנחנו חוזרים והמשכנו ללכת הלאה, הידידה ואני.

חזרנו אחרי בערך 10 דקות והנשלטת לא זזה.

פניתי לידידה ואמרתי לה - זאת שליטה מנטלית.

היא עשתה את זה כי היא רצתה להוכיח לעצמה ולי את עומק הקשר שלנו.

זה הבסיס לבדסמ שלי. להוביל במקומות שבהם הנשלטת רוצה להתמסר.

לפני זמן רב (ולפני שחלקכם נולדתם), לפני המצאת המדפסות והמחשבים, אם רציתם לשלוח מסמך למישהו, הייתם משתמשים במכונת כתיבה. רק שדברים היו מסתבכים אם הייתם רוצים לשלוח מספר עותקים של המכתב למספר אנשים. זו הסיבה שהומצא נייר פחם. זה היה דף דק שהיה מונח בין שני דפי נייר ובצד אחד היה מרוח בדיו. בדרך זו, כאשר מקש מכונת הכתיבה היה פוגע בעמוד הראשון, היה נוצר העתק של אותה האות בעמוד השני. אמה-מה, הבעיה הייתה שכאשר הייתם צריכים יותר מעותק אחד, המכה המקורית הייתה מאבדת מהשפעתה והייתם מקבלים תוצאות חלשות יותר ויותר ככל שהייתם מכינים יותר עותקים.

זו הייתה המחשבה שלי כשראיתי כמה אנשים קושרים לאחרונה בחו"ל. זה לא שהם לא היו בקיאים בטכניקות קשירה. זה לא שהחבלים שלהם לא היו ממוקמים כראוי בכמה קשירות קלאסיות. אלא שהם היו העתקות פחם של מה שלימדו אותם מורים שכנראה נאמר להם לעשות את אותו הדבר בדיוק שוב ושוב באותו אופן ש"האדון" שלהם לימד אותם.

קצת ריחמתי עליהם. זה היה כמו להסתכל על אנשים שידעו את המילים של שיר אבל מעולם לא שמעו אותו.

אני חושב שהם היו אנשים נפלאים שחיפשו את החיבור הנכון עם חבלים, רק שהמורים שלהם לא יכלו או לא רצו להראות להם את הדרך.

כל קשר בין הכתוב מעלה ובין מורים שאולי אתם מכירים נעשה על אחריותכם בלבד.

אחת מתופעות המעניינות של העשור האחרון היא איך לקחו את כל גיבורי הסרטים הגבריים של פעם והפכו אותם לחבורת טיפשים מתוסכלים שלא מסוגלים לעשות שום דבר כמו שצריך (במיוחד אם יש לידם אשה).

לוק סקייווקר הפך ממציל הגלקסיה (יחד עם הנסיכה לילה - לא שכחתי) לזקן ממורמר שגר באי בודד.

ג'יימס בונד הפך מסוכן חשאי מוכשר ופעלתן לסיסי מדוכא שבסוף גם מת בסרט מיותר לחלוטין.

בסדרה the Witcher הוציאו את הדמות המרכזית הגברית כמעט לחלוטין מהסדרה.

אחר כך נשים מתפלאות שהגברים של היום הם לא הגברים של פעם.

מה הקשר לבדסמ? אין. אבל יש לזה השלכות הרבה יותר רחבות על הדמויות לחיקוי של הדור הצעיר. תתמודדו.

אנחנו מכירים כבר כמעט 10 שנים אבל רק לפני שבוע היא ביקשה סשן שיבארי איתי.

אני מודה שאני נמשך אליה. משהו בחיוך שלה. כשהיא מחייכת העיניים שלה בורקות ואז נדמה כאילו כל העולם מחייך.

אתמול היא הגיעה. חוששת, אולי אפילו מפוחדת, היות והפעם היחידה שמשהי שמה עליה חבל ממש לא הייתה מוצלחת.

ישבנו ודיברנו והשיחה זרמה לכיוונים שונים. כיוון שהיא הגיעה מנסיעה ארוכה, הכנתי לה טוסט עם נוטלה וחמאה וכוס תה שאולי עזרו והיא ביקשה שנתחיל.

התחלנו בקשירת קרקע שנועדה לתת תחושה של חיבוק והכלה ומשם התחלתי לאתגר אותה כל פעם קצת.

והיא הגיבה כל כך יפה. יכולתי לראות את המאבק הפנימי שבתוכה כשהיא משחררת את הראש וגוף לתוך הקשירה. כיסוי העיניים עזר לה עוד יותר להשתחרר וראיתי איך לאט הנשימה משתנה, הגוף מרפה, הפנים נהיות רגועות.

ואז קרה משהו שלא קרה לי שנים. הגוף שלה התחיל לרעוד בצורה שהצביעה על בכי הולך ומתקרב. חיבקתי אותה ושאלתי אם היא רוצה לבכות. היא אמרה שכן אבל שלא נעים לה להיות כל כך חלשה בפני.

כשעניתי שכאן היא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה הדמעות ירדו והרטיבו את כיסוי העיניים. לא בכי של עצב. בכי של שחרור.

חיבקתי אותה כשהיא באוויר והורדתי אותה חזרה לקרקע לחיבוק ארוך נוסף.

לאחר הסשן נשארנו ביחד מחובקים והיא הסבירה מה היה הרקע לבקש את הסשן וממה היא רצתה לשחרר.

וזה היה מקסים.

המשך יבוא?

היה כיף לפגוש אנשים מהקהילה, להחליף חוויות ועוד.

אבל הכי כיף היה לי הדרך לשם ובחזרה עם הקטנה וחברה שמכירים כבר עשור.

מסתבר שאנחנו לא רק זוג לדוגמא כשהיינו ביחד, אנחנו זוג לדוגמא של איך נפרדים ונשארים החברים הכי טובים בעולם (ציטוט ולא שלי..)

היות והפיה לא איתי היום וקצת משעמם, החלטתי לרפרף בין כמה מהפרופילים שכאן ונזכרתי בתופעה שרציתי לכתוב עליה הרבה זמן.

אפליה על רקע של גיל או " אני מחפשת גבר בין גיל 24.5 ל 26.3".

נתקלתי בזה לא מעט לאורך השנים שאני כאן אבל בפעם ראשונה באופן ממוסד לא מזמן. פרסמו מסיבה לגילאי 21 עד 30 ללא חריגים (כן - זה היה כתוב כך בפרסום) - ומספיק שרק בן זוג אחד מעל ונפסלתם.

אז נשים צעירות יקרות, גם אתן תתבגרו יום אחד ותבינו שלאהבה אין כללים של גיל, גובה, משקל, אורך שיער או אורך של כל דבר אחר. לפעמים זה פשוט קורה וזה הדבר הכי נפלא בעולם גם אם פער הגילאים הוא מטורף ושני הצדדים יודעים שזה יגמר מתישהו.

למעט אם אתן מתכננות הקמת משפחה וזה לא אפשרי עם הפוטנציאלי - אל תפסלו מראש. יום יגיע וגם אתן תהיו מעל גיל 30 ואז אולי תתפסו את הראש ותבינו מה פספסתם לאורך הדרך.

אז תשמרו על ראש פתוח, אל תתפשרו על איכות הקשר ותהנו מכל רגע. כי יום שעובר לא חוזר.

גילוי נאות: כותב שורות אלו היה 8 שנים במערכת יחסים נהדרת עם אשה שלא הייתה חצי מהגיל שלו וגם עכשיו הוא לא עונה על דרישות הסף של משטרת המוסר והגיל.

זה הכל להיום. תתמודדו.

אז היום ישבתי עם עמית לעבודה לעבור על איזה פרויקט.

בין לבין הבחור (גרוש) התחיל להתלונן על כמה קשה היום למצוא זוגיות או אפילו דייט.

ציטוט "כל הגרושות האלו שרוטות לגמרי וחצי מהן בכל הקטע הזה של הסאדו מאזו".

באמת בעיה. למה רק חצי?

אין כמו שבוע בחו"ל כדי להבין כמה אנחנו חיים במדינה פסיכית.

לא רק מבחוץ, מבפנים.

מדינה שאוכלת את כל מה שטוב בה והורגת את כל מה שיכול להיות עתיד טוב יותר.

מגיע לעם הזה יותר טוב.

אין תמונה עם ציצים. תתמודדו.