מה זה קשור?

אחרי חודש מזעזע שהצטרף לפרידה אחרי כמעט 8 שנים לקחתי פסק זמן לכמה ימים ונסעתי למסיבה בחול.

כן, מהסוג הזה שעד לאחרונה הייתי מופיע בהם כל שבוע.

הקהל היה יפה, דרס קוד מוקפד, אתיקה שלא מוצאים בארץ.

אחרי ההופעה של הטלנט המקומי ניגשתי לאחת הבנות והצעתי לה בנימוס סשן. מסתבר שהיא אומנית קרקס ומסתבר שאפשר לעשות הרבה דברים עם חבלים ואומנית קרקס.

אחרי הסשן ניגשה אלי הדייט של חבר ואמרה לי "הטלנט עשה הופעה, אתה עשית אומנות".

רגע קצר של אופוריה.

כן - דורון עף על עצמו.

המשך יבוא

פסקה שאני חוזר ורואה בכמה פרופילים של נשלטות:

"אני רכושו של השולט המושלם/הכי טוב בעולם/האחד והיחיד (הערת מחבר - אפשר לסמן יותר מאפשרות אחת). מחפשת עבור אדוני המושלם/החתיך/החכם נשלטת שתצטרף אלינו".

ואני שואל - אם הוא כזה מוצלח, למה הוא לא מוצא משהי שתצטרף אליכם בעצמו וצריך לשלוח אותך?

אבל מה אני מבין, אני רק קושר ולא שולט אמיתי (:

אחד מהדברים שלמדתי בשיבארי זה איך לכבות לנקשרת את המחשבות המציקות שרודפות אותנו בהמשך היום.

איך לתת לתחושת הזמן להיעלם ולגוף ולנפש לרחף כאן ולא כאן במקביל.

מסתבר שאחת מתופעות הלוואי של ה reset הזה היא שאחר כך ישנים בלילה שינה הרבה יותר רגועה וטובה.

יש רק בעיה אחת. אני עדיין לא נרדם לפני 4 בבוקר.

ציטוט משיחה עם נקשרת יפה:

"כשאתה קושר אותי אני אומרת היי כאב יקר, שלום לך. אני מקבלת אותך ומכניסה אותך אלי. ננהל עכשיו שיחה עליך ועלי".

מודה שאני עף על זה.

פניות של זוגות או נשלטות שמחפשים נשלטת נוספת עבור אדונם האחד והיחיד שאין מלבדו.

ואני שואל - למה אין אדונים/שולטים שפונים ישירות? למה אתם מפילים את זה על הצד הנשי של המשוואה?

נהייתם ביישנים פתאום?

אבל מה אני מבין, אני רק קושר ולא שולט אמיתי. 🙂

בפעם הראשונה במעל עשור שאני כאן (הפרופיל הראשון נמחק כבר לפני שנים..).

למה?

כי אני השתניתי בעשור האחרון.

לפני יותר מעשור הייתי קושר שחייב להראות לכל אחד ובכל מקום את מה הוא יודע לעשות עם אשה יפה וחבל. בשנים מאז נהייתי למורה ומדריך שיבארי שכבר לימד מאות תלמידים, העלה מאות הופעות בכל ליין אפשרי וקשר לא מעט נשים מדהימות.

ועם הניסיון הגיעו הבנות מסוימות.

אחת, שהדרך שבא בחרתי מתאימה לי מאוד.

שתיים, שיש דברים שעשיתי בעבר שפשוט כבר לא עושים לי את זה (כמו להופיע פעמיים בשבוע, לקשור 4 בחורות שונות בלילה ועוד כמה דברים שלא נפרט כאן)

שלוש, שעם כל היכולת שצברתי, תמיד יש במה להשתפר. תמיד אפשר לשאוף ליותר.

ולכן השם החדש.

Kodawari ביפנית פירושו השאיפה לשלמות.

וזה מתאים לי עכשיו. 

לשאוף לסשן המושלם, להשקיע ולתת את הלב כדי ליצור חוויה אישית, אינטנסיבית, נהדרת - לי ולנקשרת.

אבל מה אני מבין בכלל? 🙂🙃

נתראה בשמחות!

הרבה זמן לא כתבתי.

אולי כי לא היה משהו מספיק מעניין. 

אולי כי יותר קל לכתוב על ההצלחות והשמחות, ופחות על הכאב והאכזבות.

אז כששוב מגלים שחברים ב"קהילה" הם חברים בעירבון מוגבל, שאנשים שחלקת איתם את הצדדים הכי כמוסים ואישיים הם בעצם לא חברים אמיתיים, שהאתיקה שאני מאמין בה היא לא חלק מהם.

זה מאכזב.

לשמחתי, יש לי עדיין הרבה על מה לשמוח ולהיות אסיר תודה.

על המעטים שהם תמיד איתי. גם כשזה מאתגר. גם כשזה לא באיזו מסיבה מטופשת.

על אילו שמעריכים את מה שאני מלמד ומעביר הלאה.

על אילו שבאים אחרי הופעת שיבארי שלי ואומרים "וואו, עשית לנו את הערב"

על הקטנה שסובלת אותי כבר 7 שנים ויותר ומשום מה לא מוכנה לעזוב.

ועוד כמה דברים נחמדים.

בקיצור, אין מה להתלונן. תעברו לפוסט אחר.

שמגיע כשאת רוצה להתמסר ולתת מעצמך ואין למי.

(נכתב בלשון נקבה. נכון לכל המגדרים).

(נכתב מנקודת מבט הצד הנשלט, נכון גם לצד השולט)

הקטנה ואני הלכנו למסיבה אתמול.

המסיבה ה 12,673 שלי בערך.

האנשים יפים ומושקעים בתחפושות ותלבושות, המוזיקה סבבה והרבה חברים שבאים להגיד שלום.

אבל משהו היה חסר. מעבר להמוני האנשים שיצרו צפיפות כמעט בלתי נסבלת, לא ראיתי הרבה אנשים שבאמת נהנו.

ראיתי הרבה fake . מעט אמיתי. מה שהעלה בי תהיה אם אני קצת שחוק, סתם מתנשא, בר מזל שיש לי את מה שיש לי, או שזמנים השתנו והמסיבות נעשו פחות פרטיות, יותר תעשייתיות. אולי שילוב של הכל?

אבל מה אני מבין בכלל  (: 

יושבים בבית קפה תל אביבי ידוע.

מצד אחד, שתי בנות 30+/- עם ניתוחים שמסתכמים בעשרות אלפי ש"ח כל אחת מדברות על ההוא שהוא חתיך אבל אם הוא חושב שהוא יבוא לקחת אותי בתשע בערב אז הוא חי בסרט.

בצד השני הדייט מנסה להרשים את בת הזוג בידע נרחב על הסמסונג החדש שזה עתה יצא לשוק.

ואנחנו רק מסתכלים אחד על השני והמבט בעיניים אומר הכל.