לפני 8 שנים. יום שבת, 17 בפברואר 2018 בשעה 6:04
צהריים, היא ואני, כשהתקדמתי לשולחן ראיתי אותה שקועה בפלאפון.
אני יודעת להקשיב. היא יודעת לטחון עד דק מצבים, וורבאלית. אני מכירה לעומק את הבעותיה.
אחרי שעה ארוכה היא מתנערת ושואלת "מה איתך?"
דקות אחר כך, דבריי מזכירים לה שוב את עצמה, והיא "מגיבה" לדבריי במונולוג ארוך. לופ אינסופי, שבו היא קיימת, ורק היא.
התעייפתי.
האם זו סוף חברותנו?
האם חבר.ה היא מראה ששמים מול העיניים, כך שאת רואה רק את עצמך?
אולי זו רק תקופה קשה?
תהיות על חברות.