התחלתי חימום. די רגוע,כהרגלי .
פתאום חברים התחילו להגיע. אחד,ועוד אחד ,ועוד אחד. לא מתוכננים.
מדבר עם זה קצת,ועם זה קצת . צוחקים הרבה.
20 דקות אחרי,כולם מתפזרים. אני ממשיך.
2 בנות,אמא ובת ,שישבו על הספסל הסמוך,קמו גם הן ללכת. הילדה נראית בת 16-17, האמא,לא ממש הבחנתי. המבט של האמא נתקע עליי קצת,אז חייכתי אליה. "כל הכבוד,זה נראה קשה מה שאתה עושה" ,האמא זורקת לי בדרכן ללכת .
אני צוחק , "לא עשיתי כלום ,אני רק בחימום" .
"ועדיין זה נראה קשה" ,היא אומרת ומחייכת.
"אתן מהאיזור?" שאלתי. "רחוק ,מירושלים" ,היא אומרת במבטא קצת סובייטי.
"אהה,בסדר,הייתי מביא לך כרטיס ביקור,אני מאמן פה באיזור" אמרתי לה, "וגם עושה עיסויים", נזכרתי שאני צריך ליחצן גם את זה קצת.
היא צחקה כשהיא שמעה את העיסויים. ואמרה איזה משהו שאני לא זוכר בדיוק, אבל הבנתי למה היא התכוונה...
צחקתי גם. "לא עיסויים כאלה ,אמרתי לה, מקצועי"
היא צוחקת ואומרת "חבל שלא עיסויים כאלה..."
כשהבת שלה שמעה את זה, היא אמרה לה משהו ברוסית. לא שהבנתי,אבל לפי הנימה, והפרצוף של הבת, זה היה משהו כמו "נו,באמת, אמא!!!"
"אבל תן לי" ,היא אומרת לי,ומחייכת.
נתתי לה