חייב להמשיך לעבוד

בכל פעם שאני נכנס לכלוב אני קצת יותר עצוב בו.

פעם להכנס לכלוב היה דבר מחרמן לעשות.. הוא לא השתנה, אבל ככל שאני קורא פרופילים ובלוגים, אני מרגיש יותר את המאבקים של הנשלטות - לשמוח, להבין, להתאזן.. זה קשה לקרוא כל כך הרבה טקסטים על להיות פגועה, לא למצוא את הדרך..

או גם טקסטים שלא במפורשות מכילים את הרגשות האלה, כאלה שזה רק פירוש שלי מהם שהבחורה נמצאת במצב לא כל כך מאוזן..

לא יודע אם כל מי שבבדסמ במצב לא מאוזן, או שכל בני האדם לא מאוזנים, ובלוגים אישיים זה המקום לכתוב ולהרחיב לגבי זה..

ואולי אנשים שמממשים מיניות לא סטנדרטית הם מטבעם אנשים חוקרים, חושבים, שמתעסקים הרבה בתחושות ורגשות.

כלנו הרי באיזשהו מסע כל הזמן למצוא את עצמנו, לא? לפחות אני כן..

אולי זה גם הרקע השחור הזה. בדסמ לא מתחבר לי לאופל ממש.

אבל העצב.. הוא שווה את זה, כי למרות אינסוף פרופילים שבורים שמעידים את זה על עצמם / הנחתי את זה עליהם מהטקסט / שסתם שפטתי אותם - פגשתי פה אנשים ששמחתי לדבר איתם, וזה שווה הכל :)