הסכמתי להיפגש איתך, למרות שהכל היה נגד:
1. אתה שולט שרוצה לבדוק אם מתאים לך להישלט. בדיוק מהסוג שלא מעניין אותי.
2. אתה בזוגיות עם אשה ונילית, ואני מחפשת בן זוג-נשלט.
3. אני גם די מיואשת מנשלטי הכלוב, יש לציין, ומחפשת גבר וונילי, עם פוטנציאל להפוך לנשלט.
אבל סיקרנת, אז פיניתי לנו חצי שעה ובאתי לפגוש אותך.
חיכית לי עם כוס קפה שהכנת לפי הנחיותי (לא מושלם, אבל לא רע), נכנסת למכוניתי ונסענו לחפש לנו מקום לדבר בו 20ד'.
עצרתי את האוטו, הגשת לי את הקפה שלי ביד רועדת. בדיוק כמו שאני אוהבת 😊. ודברת. בשפה רהוטה ובניסיון (כושל אך מדליק) להישמע בוטח. בדיוק כמו שאני אוהבת.
ואחרי שיחה קצרה הסברת לי שכדי לדעת אם כדאי לך להיפרד מזוגתך, אתה זקוק להדגמה של מה שאעשה איתך. מן סשן הדגמה שכזה.
אז התנעתי את האוטו והחזרתי אותך למכוניתך, ולחייך עם זוגתך הונילית, ולרצונך לנהל משא ומתן, ולרצונך לנהל באופן כללי...
כי מתוק שלי, זה לא עובד ככה.
אין פה שוויוניות.
אין פה ניהול מו"מ על מנת לחלץ שבויים.
השבויים שלי משתוקקים להישאר שלי.
