החיים בטריקולור

יש נהג חדש, צעיר ונראה ממש טוב.

כבר שלושה שבועות שיש בינינו החלפת מבטים וכמובן שהוא לא יכול להתחיל איתי בזמן עבודה ואני לא אעשה את זה כי עולים עוד אנשים שעובדים איתי ולא בא לי ש"קיטי התחילה עם נהג אוטובוס" יהפוך לרכילות בעבודה.

יש מצב שזה יאלץ להישאר בגדר עשיית עיניים בלבד.

אני יותר ויותר מפנטזת על נשלטת.

מישהי פחות או יותר בגילי, שתהיה לפני הכל חברה, מישהי שארצה לדבר איתה, לבלות איתה, שתהיה אינטליגנטית ובעלת חוש הומור מעוות כמו שלי ותרצה להיות מתחתיי כשנגיע למיטה.

אני לא מחפשת סמרטור ולא מתחברת לאנשים חסרי עמוד שדרה, אבל חברה קינקית שתאהב שבסקס אני שולטת עליה זה רעיון ממש מדליק.

מהיום, אם אתם בגילי או פחות, אסור לכם לקרוא לעצמכם זקנים.

היו שם מזג אוויר ואנשים.

איפה החלק שאמורים להנות ממנו? 

תמיד הייתי די מתבודדת, גם בתור ילדה. זה לא שלא היו לי חברים, פשוט היו יחסית מעט מהם ולא הרגשתי שמשהו חסר לי.

ככל שהתבגרתי, התחלתי להרגיש שחברת בני אדם לאורך זמן מעייפת אותי, באיזשהו שלב למדתי מה זה אינטרוורט והבנתי שזאת כנראה אני.

זה לא שאין לי כישורים חברתיים או בטחון עצמי. זה לא שאני לא מבינה סיטואציות חברתיות או לא מצליחה לפתח קשרים.

יש לי יכולת למצוא שפה משותפת עם רוב בני האדם (רצון זאת כבר שאלה אחרת), לאורך השנים יצרתי חברויות בכל מקום שלמדתי, עבדתי או טיילתי בו, יש בחיי אנשים שהכרתי ברשתות חברתיות והפכו לחברי נפש בחיים עצמם ובכל זאת, חברת בני אדם מבחינתי היא משהו שהוא nice to have אך לא הכרחי ומשהו שאני אולי נהנית ממנו, אך גם שואב ממני המון אנרגיות ואם קבעתי שני מפגשים חברתיים לאותו שבוע, רוב הסיכויים הם שלאחד מהם בסופו של דבר לא אגיע כי זה יותר מדי עבורי.

מאז הסגרים של תחילת הקורונה, החלק בי שמתעייף מחברת בני אדם התעצם ומאז שהפסקתי לעשן וויד זה החמיר ועכשיו יש לא מעט מצבים שאנשים נעלבים ממני, חושבים שאני לא רוצה לשמור על קשר, תוהים אם הם עשו משהו, כועסים עלי ואני מבינה אותם, באמת שאני מבינה וכבר היו מצבים בהיכרויות עם פוטנציאל רומנטי, שאנשים חשבו שיש לי איזו ציפיה שירדפו אחריי (אין לי) ובפועל, רוב הזמן כל מה שאני רוצה זה להיות לבד כי לתקשר זה מתיש.

אני יודעת שזה לא דיכאון כי האמת היא שאני מרגישה טוב,מתפקדת, עושה המון דברים, מפעילה את הגוף וצוחקת ומחייכת המון זה פשוט שהיכולת שלי לבלות בחברת בני אדם אחרים מבלי שזה ירוקן אותי היא די נמוכה.

פעם עוד היה לי fomo, היום גם זה כבר לא נשאר.

מזל שיש חתולים.

שבסופ"ש הזה מעצבנים אותי, אחרת אין לי הסבר לשיט שאני קוראת פה.

אונס זה לא! פאקינג לא! רצח של הנפש ודי כבר להגיד את זה!

זה מסר נוראי ומסוכן, אתם בעצם אומרים לאישה/נערה/ילדה שנאנסה שמעתה ועד עולם היא מתה מהלכת.

אנשים מלאי כוונות טובות מספרים לנפגעות אונס שאין להן שום סיכוי ושום תקווה להשתקם ולחיות.

לא, הנפש שלי לא מתה כי עברתי אונס, תשמרו את הפסיכולוגיה בחצי שנשקל שלכם לעצמכם.

אני בת 39 עוד חודשיים, הייתי בת 9 כשהגענו לארץ, מה שאומר שרוב חיי אני חיה פה ואני עייפה מלתהות כמה זמן עוד צריך לעבור כדי שאפסיק לשמוע "מחמאות" על כמה הנשים הרוסיות הן יפות ומטופחות ונשיות וכמה המוצא שלי והשפה שאיתה גדלתי בבית עושים לכם את זה וכמה זה פטיש.

לא, זה לא מחמיא ואני לא בטוחה מה אתם מנסים להשיג בזה שאתם מספרים את זה לכל אישה ילידת רוסיה שנקרית בדרככם.

כן, נמאס לי מזה שמילה אחת "רוסיה" מצמצמת אותי אוטומטית לדימוי שבניתם לעצמכם בראש וכן, אתם מאוד מטומטמים כשאתם מנסים לשפוך עלי כל מילה רנדומלית ברוסית שלמדתם מתישהו, במיוחד לאור העובדה שאני מתנסחת בעברית משמעותית יותר טוב מרובכם.

לא "נשים רוסיות הן יפות, סקסיות וטובות במיטה" לא באמת שונה מ"כל הרוסיות זונות". שניהם מצמצמים אותנו להתנהגות מינית נטו ואפילו לא התנהגות מינית אמיתית אלא כזאת שאתם מיחסים לנו.

השפה שהשמפחה שלי מדברת בבית והתרבות שנולדתי לתוכה הם לא הפאקינג צעצועי מין שלכם.

*מזהירה מראש: אם נורא מגרד לכם לספר לי כמה יש פה גזענות כלפי כולם ואין מה להיפגע מזה או ליעץ לי לקחת את זה כמחמאה, פשוט אל ואל תנסו אותי. אני עצבנית.

יתכן ויש לי בעיה.

הבעיה היא מעט מדי שטח אחסון.

למה, חשבתם שאכתוב? התמכרות לקניית נעליים?