החיים בטריקולור

לפני לא חשוב כמה שנים, הייתה תקופה שניקיתי בתים לפרנסתי ויצא לי כמה פעמים לנקות אצל מישהי שנראתה די מבוגרת, כנראה מעל 50, שהייתה אחת הנשים הכי מגניבות שפגשתי בחיי.

כל הבית היה מלא בתמונות פסיכדליות, שטיחים ורודים מנומרים, ספות צבעוניות, תקליטי רוק קלאסי, תכשיטים של מכשפות וריח של וויד והיא עצמה הייתה מקועקעת ולבושה בבגדים צבעוניים וסקסיים.

בכל פעם שהגעתי לנקות את חדר השינה שלה, הייתי מרימה מהרצפה שוטים ואזיקים. כמובן שלא אמרתי כלום ולא שאלתי שאלות ורק חייכתי לעצמי.

אני לא מצליחה להיזכר בשם אבל את המראה והדמות לא אשכח לעולם.

אם את כאן, אז דעי לך שאני רוצה להיות את כשאהיה גדולה.

אבל לצאת להליכה ביום שיער מוצלח, לבושה בטייץ שמבליט יפה את התחת והמתניים ולהיתקל באקס דוש מלפני שנים, שנראה כמו דוד מזדקן למרות שהוא בגילי, לחייך אליו יפה ולהמשיך לדרכי, היה מאוד מספק.

ציפורניי האומללות מתחננות למילוי והתור נדחה בשבוע!

אני עצובה וקונה בגדים אונליין שוב :-(

מאיפה ההזויים האלה באים?

למען הסר ספק, זה לא מישהו שאי פעם דיברתי איתו, הוא סתם החליט לנדב לי את דעתו באמצע הכלום.

כלומר, הרבה דברים גורמים לי להתפוצץ מעצבים, אבל אחד המובילים זה כשאני מדברת על משהו שמעניין אותי או מספרת משהו חדש שלמדתי או מעלה נושא שמפריע לי ואחרי שאני מסיימת לדבר, התגובה של הצד השני היא משהו כמו "את כל כך יפה/חמודה/סקסית כשאת מדברת על זה".

אני מבינה שהכוונה חיובית ושיש כנראה נשים שזה יחמיא להן, אבל וואלה, לא אני לא מדברת כדי לשמוע מחמאות אלא כדי לייצר שיחה ולגרום לך להתעניין בנושא. אם לא מעניין אותך או שאין לך מה לומר, זה בסדר גמור אבל מחמאות כאלה, במיוחד כשמגיעות עם אפס התיחסות למה שתכלס דיברתי עליו, הן גועל נפש מתנשא מבחינתי.

מחמאות הן לא תחליף ללנהל שיחה.

אני עדיין לא יודעת מה אני מרגישה בנוגע לזה, אבל לא הופתעתי.

אני לא כל כך יודעת מה עבר עליך בשנים האחרונות כי בקושי דיברנו, אבל הייתה תקופה שקראתי לך החברה הכי טובה שלי ולתקופה מסוימת היית מאוד, כשהיינו לבושות שחורים במסיבות בסיטי הול ביחד, כשעבדנו באותו מקום, כשהיינו בחתונות אחת של השנייה וגם בגירושין, כששקעתי בדיכאון ולא תפקדתי וכשבעלך לשעבר שבר את הדלת לדירה שלי.

ההבדל בינינו תמיד היה שאני רציתי לחיות ואת לאורך כל השנים היית במירוץ אל עבר המוות.

מהסמים, השחיה הלילית בעודך שיכורה, הניסיונות האובדניים, האשפוזים והניסיונות החוזרים שבסופו של דבר לא הייתי מסוגלת להכיל יותר, היה ברור שאת לא רוצה להיות כאן.

היום בבוקר, נודע לי ממכרה משותפת שהפעם הצלחת.

אני מקווה שסוף סוף תוכלי לנוח.

היי, שלום.

אני קיטי ויש לי בוש (נכון לא שמתם לב?).

מאז שהתחלתי לתחזק את הבלוג הזה ולהעלות לכאן תמונות עירום, אני מקבלת עליו הערות, מחמאות, ירידות, שאלות, חלקן חצופות ומגעילות וחלקן סקרניות.

איך שלא יהיה, מסתבר שמשולש שעיר מעורר המון תשומת לב ואני שוקלת לפתוח לו פרופיל משלו, אבל בנתיים, כמה דברים:

-השיער שם לא מפריע לי מספיק בשביל שיהיה שווה לי את ההתעסקות בגלל דעות של אחרים.

-אם לראות תמונה של אישה שלא מורידה שם שיער פוצע את ציפור נפשך, אתה מוזמן לדלג על הבלוג שלי או לעשות לו הסתר.

-אם מישהו לא ירצה לשכב איתי בגלל זה, זה לגמרי שלו, אף אחד לא חייב לי סקס ואפשר לא לרצות לשכב איתי גם בגלל הרבה סיבות אחרות. כל סיבה לא לרצות היא תקפה ולגיטימית.

-עם זאת, מעולם לא היה חסר לי סקס בחיים. אני מניחה שאיפשהו בעולם קיימים גברים שזה מספיק טרן אוף מבחינתם, אישית לא נתקלתי בהם וזה כולל לרדת לי והכל.

-כמות הגברים שחושבים שזה מדליק וסקסי היא באמת עצומה.

-זה לא באמת מפריע לשמור על הניקיון באיזור ולהקפיד על היגיינה. 

שיער גוף צריך להיות לא יותר מעניין של העדפה אישית של כל אחת ואחד מאתנו. 

אני הייתי אני.

אחרי שמונה חודשים שבהם בקושי רציתי שיגעו בי בכלל, סוף סוף בא לי.