לפני 3 שנים. 26 ביולי 2021 בשעה 11:27
מחר אזכרה לסבתא שלי, שהייתה אישה שהערצתי וגם האדם היחיד במשפחה שלי שבאמת הרגשתי בנוח לדבר איתו.
כל שנה מחדש זאת התמודדות עם הצורך לתקשר עם אחי, לרוב מישהו במשפחה צריך למות כדי שנדבר וגם זה בהנחה שהוא יטרח להגיע, עם העובדה שאמא שלי עד היום נוטרת לי טינה על זה שבשבועות האחרונים של סבתא, אני הייתי היחידה שהיא זיהתה ועל זה שכשהגענו להיפרד ממנה, היה רגע שבו היא פקחה עיניים ותפסה לי את היד.
אני לא מאשימה את אמא שלי. אחי נטש את הבת שלו כשהיא הייתה קטנה, אין ולא יהיו לה נכדים ממני, היא לעולם לא תבין את הקשר ואת הבונדינג שיכולים להיווצר בין סבתא לנכדה אבל להתמודד עם המבט המאשים שלה כל שנה מחדש מתחיל להיות קצת יותר מדי בשבילי.
