מי שעוקב אחרי הבלוג, יודע שעברתי תקופה לא קלה רגשית לאחרונה ואחרי שהגעתי לכמעט 48 שעות ערות רצופות, הבנתי שאני חייבת לעצור לפני שאגיע לburn out מוחלט.
היה לי ברור שאני חייבת שינוי דחוף והבית שלי מזמן היה עמוס בחפצים שצברו אבק, ישבו ללא שימוש, תפסו מקום ויצרו תחושת מחנק וחלל מאוד לא אסתטי, דבר שקשה לי איתו כשלעצמו.
אז התחלתי לפנות. בגדים, נעליים, ספרים ומלא חפצים לבית הלכו לתרומה, מלא זבל נזרק, הבית עבר ניקיון יסודי וקיבלתי תחושה שאני מצליחה לנשום שוב. זה חזר להיות בית.
התהליך לא נעצר שם. השלב הבא היה לפנות מהחיים שלי אנשים שהתקשורת איתם גרמה לי להוציא אנרגיה בלי לקבל כלום חזרה.
שיחות שנתקעו, פלירטוטים שלא הובילו לשום מקום, אנשים שטענו שהם רוצים אבל לא עשו כלום-הכל נמחק ללא רחמים וזאת הרגשה נפלאה.
פיניתי לעצמי המון מקום בחיים, פיזי ורגשי.
מעניין במה הוא יתמלא.