לפני שנתיים. 19 ביוני 2022 בשעה 20:19
שגמילה פיזית הייתה החלק הקל.
פחדתי שיגיע איזה דאון ארוך כזה או שאשמין. שום דבר מזה לא קרה.
היה לי בדיוק יום אחד של בכי ואנרגיות מטורפות כבר יום למחרת, התיאבון התגבר אבל הצלחתי לשמור על איזון בין תזונה לתנועה, החשק המיני נעלם לכמה זמן אבל כבר התחיל לחזור, בקיצור לא ביג דיל בכלל.
החלק הקשה באמת הוא להבין מי אני בלי הוויד, אחרי שנים שהייתי מעושנת מאה אחוז מזמן הערות שלי.
עכשיו זה ללמד את עצמי מחדש להתבטא, לתקשר, לפלרטט, לתפקד, לחשוב, לדמיין, ליצור, להתמודד וכל זה בלי שיהיה לי לאן לברוח, אחרי המון זמן שזה מה שעשיתי, בלי שום דבר שיטשטש את הרגשות או יהפוך אותי ליותר קלילה או יוציא ממני מחשבות ורעיונות שאחרת ממש קשה לי להגיע אליהם.
כן, אני יודעת שהגזמתי ושזה עשה לי רע, בגלל זה הפסקתי, אבל עכשיו אני צריכה ללמוד איך לא להיות זרה לעצמי וזה האתגר האמיתי.
