החיים בטריקולור

כשהייתי צעירה יותר, הייתי חסרת בטחון עצמי, לא הבנתי את הכוח שיש לי על גברים ונגררתי לתוך קשרים שעשו לי בעיקר רע, כי לא האמנתי שאני ראויה לטוב מזה.

הייתי מתאהבת סדרתית, שנאחזת בגברים שלא שווים אל הסוליה של הנעליים שלי.

היום, יש לי בטחון עצמי, אני יודעת מה אני שווה, אני יודעת להציב גבולות ומודעת לכוח שלי ועכשיו כבר לא כזה בא לי על אף אחד. נדיר שמגיע מישהו שבאמת מצליח לעורר בי משהו ורוב האנשים מעייפים אותי כבר הדקות הראשונות להיכרות.

אומרים לי שאני מציבה רף גבוה מדי, אני טוענת שפשוט איבדתי סבלנות לבולשיט ושהיום זה

My way or the highway

ואני אפילו לא מרגישה שאני מפסידה משהו.

עדיף בלי, על פני פשרה מתמדת. אולי מתישהו אפגוש מישהו שיצליח לעניין אותי ליותר מעשר דקות, אולי אפילו מישהו שארצה לפתוח את הלב בפניו. אם זה יקרה, אקבל את זה בברכה.

אם לא-במקום שבו אני נמצאת היום, זה ממש בסדר.