פעם נאחזתי בכוח בקשרים שבבירור לא עשו לי לטוב. ברוב המקרים הם לא עשו טוב לאף אחד מהמעורבים, אבל נאחזנו בהם מתוך אמונה שאפשר לעבוד על זה, לשפר, לתקן, עד שנגיע למנוחה ונחלה. בדרך כלל מה שקרה בפועל זה שכלום לא עבד ובאיזשהו שלב זה פשוט לא היה שווה את זה יותר.
היום אני בקיצון הנגדי. מעיפה אנשים מחיי בקלות רבה מדי.
תקופת הקורונה גרמה לי להתרגל ללבד, במקביל לזה אדם שהחשבתי לחבר ותיק התגלה כאנס סדרתי ושקרן פתולוגי ובו זמנית סיימתי את הקשר הבדסמי האחרון שהיה לי, שבו מתחתי מדי את הגבולות הלא נכונים עם האדם הלא נכון.
השילוב של כל הדברים האלה ביחד גרם לזה שהיום אני לא משאירה לאנשים שום מרווח לטעות. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שכולנו בני אדם, כולם עושים טעויות, שצריך להיות מקום לדבר על הדברים ולתת עוד צ'אנס, שלא הכל באותה דרגת חומרה ושקרה שגם אני פגעתי וטעיתי והתנצלתי וקיבלתי עוד הזדמנות אבל במבחן התוצאה, אני פשוט לא מצליחה ליישם ומרחיקה ממני אנשים בגלל כל טעות הכי קטנה והאמת היא שזה לא עושה לי טוב ואני לא רוצה להיות האדם הזה אבל כרגע גם לא ממש יודעת איך לעצור את זה.
