או שמו לב בכלל,
אבל בעבר היה לי כאן פרופיל של נשלטת וניסיתי להכיר שולטים.
לא יצא מזה הרבה וטוב שכך ובשלב מסוים הבנתי שאני לא יודעת להיות נשלטת ולשמור על עצמי.
הקשר עם השולט האחרון שהיה לי נגמר רע מאוד, בעיקר כי כל הזמן ניסיתי לגרור אותו להכאיב לי ולהתאכזר אלי בדרכים שהוא הבין היטב שלא יעשו טוב לאף אחד מאתנו ואז כשנעשו דברים שבאמת לא עשו טוב, כעסתי עליו בגלל זה ואחרי שזה נגמר לקח לי עוד כמה חודשים להבין שאני בכלל לא במקום של להיות מסוגלת להעביר את השליטה לאדם אחר בצורה בטוחה ואחראית.
במהלך השנה וחצי האחרונות, סוף סוף הצלחתי להבין איך הגעתי למקום הזה.
כתבתי כאן בעבר על הקשר הבעייתי עם ההורים שלי ועל הנקודה שבה הבנתי שגדלתי עם אמא נרקיסיסטית.
לגדול בבית כזה, זה להתרגל מילדות לזלזול ברגשות שלך, לזה שתמיד יקטינו את ההישגים שלך ויעצימו את הכשלונות אבל לא יתנו שום כלים להצלחה ושבאופן כללי, תמיד תחיי בתחושה שכועסים עליך כברירת מחדל וחושדים בך כברירת מחדל.
בגיל 23, כשמצאתי את עצמי בזוגיות עם גבר שהתיחס אלי ככה, בכלל לא היה לי במיינד שמשהו שם לא תקין.
הייתה לי עבודה קבועה, לא הייתי כבולה אליו ע"י ילדים משותפים או רכוש משותף, הייתה לי יכולת לעזוב בכל רגע נתון ובכל זאת נשארתי, כי מבחינתי היחס הזה היה הנורמה. הבנתי שאני חייבת לעזוב רק כשהאלימות הפיזית הגיעה וזה לקח למעלה משנה.
מאז ועד היום, לא למדתי להיות בצד שמוסר את השליטה לאדם אחר, בלי לחזור למקום שבו אני הילדה חסרת עמוד השדרה שסופגת הכל ולא מעיזה להציב גבולות מתוך ההנחה שהצד השני לא יכבד אותם ושעצם הניסיון רק יהפוך הכל ליותר גרוע.
בכנות, אני גם לא חושבת שאני רוצה.