החיים בטריקולור

יש כאן מישהו שבאמת יכול לטעון שמעולם בחייו לא נתן אמון באדם הלא נכון?

כי זה נורא קל לדבר בתור צופה מהצד על אחריות ועל זהירות ועל לדעת על מי לסמוך, אבל בפועל  אף אחד מאתנו לא ממש יודע מה מעורר בנו אמון באדם אחר.

טונציה? שפת גוף? מראה? אמירות שמתישבות מדויק על משהו מסוים אצלנו? השילוב של הכל יחד?

בואו, אם לזהות על מי אפשר לסמוך היה כל כך קל, אף אדם בעולם לא היה נופל בשקרים של אנשי מכירות.

אפשר לדבר על זהירות עד מחר, זה לא יעזור מול מניפולטור מקצועי.

ההתעסקות הזאת במה הנפגעות היו צריכות לעשות או לא לעשות, רק תורמת להגנה על הפוגעים, גם אם לא במכוון.