עם גבר שבאופן עקבי סירב להחמיא על חיצוניות ולאורך כל הקשר לא שמעתי ממנו פעם אחת את המילים "את יפה".
ההסבר שלו לזה היה שהוא חושב שהתעסקות בחיצוניות זה שטחי ורדוד ולא חשוב והוא מסרב לשתף עם זה פעולה.
מבחינתי, הוא ראה רק את עצמו, את האמונות שלו ואת הדרך שנראית לו נכונה והתעלם לחלוטין ממה שהיה חשוב לי.
באיזשהו מקום אני גם חושבת שהוא פשוט לא חשב שאני יפה ולא היה לו אומץ להגיד את האמת.
פעם גם היה מישהו אחר שהחמיא לי באופן הנוראי ביותר שאפשר: "את יפה בעיניי".
השיא היה עם פרטנר מס' 3 שאמר "את לא הטעם שלי חיצונית, לא על זה הקשר בינינו מבוסס".
היום אני כבר לא בכל כך הרבה תסביכים סביב המראה שלי, היום אני מסוגלת לראות יופי בעצמי ודווקא היום, מי שרוצה להיות איתי, צריך לחשוב שאני לא פחות ממדהימה וגם להזכיר לי את זה.
לא כי הבטחון העצמי שלי תלוי בזה (או רק בזה) אלא כי אני לא מוכנה יותר להתפשר.
מובן מאליו שאני לא הטעם של כולם ומי שלא רואה בי יופי מוזמן לא לצאת איתי, זה ממש בסדר.
מי שכן, שיקח את זה בחשבון.
