|
|
|
הבוקר הייתי צריך להפעיל את מתזי המיים בכדי להסיר את הכפור מעל זגוגית השמשה הקדמית ברכב.
המיים ניתזו וקפאו בטמפ' אפס מעלות בשכבת כפור קטנה...
המגב דחק את שבבי הכפור לצדדי השמשה.
עברה בראשי מחשבה שהיה לי מעניין לראות את פטמות השפחה מכוסות בשכבת כפור..
שוחחתי עם מישהי.
סיפרה על עברה ועל תשוקתה.
ביני לבינה יש פער בן 20 שנה
בסופו של יום אמרה - לא מתאים לי פער כזה.
כיבדתי ועזבתי.
מה שסיקרן לי זו העובדה
כי
כמאסטר / שולט / מנטור
אני הרבה מעבר למה שציפתה
והכלל הראשון שלא ידעה הוא:
רכוש לא בוחר את בעליו.
הבעלים בוחרים בו
ומי שלא תבין.. לא תבין
------------------------------------------
ראיתי בפרופיל של מישהי שהיא:
"שונאת שובניסטים"
חוייכתי
אין אדון פמיניסט
פשוט אין.
היתה לי כלבה. 6 שנים.
הכרתי אותה כשהיתה בתולה בת 18 והמשכתי עד שחגגה 24.
למדתי אותה כל מה שכלבה צריכה לדעת ולהיות.
פתחתי ומתחתי את שלושת חוריה ואימנתי אותה להשתמש בהם.
למדה להתענג בטירוף מכאב.
למדה לענג עד כלות.
למדה להיכנע ולציית.
סימנתי אותה.
בשנה האחרונה הייתה לזונה, מזוכיסטית, כלבה ללא מעצורים כמו שרציתי.
דווקא אז שחררתי אותה.
היתה סיבה טובה לכך אותה לא אפרט כאן.
דרך ידידה בקנדה, מצאתי לה עלם חמודות, מהנדס בחברת נפט קנדתית.
נסעה אליו.
שבתה את לבו ונשאה לו.
בשבוע שעבר הם באו לביקור קצר בארץ
ישבתי איתו שעה קלה, לכוסית.
סיפר לי שהיא סיפרה לו הכל.
מהיותה בתולה שטרם התנשקה ועד היותה מה שהיא - אשתו.
הבטתי בו ושתקתי.
ניסיתי לנחש מה רץ במוחו.
ואז הוא הביט בי ואמר:
"אני לא מבין למה שחררת אותה, אבל באתי לומר לך תודה על כל מה שהיא. תודה".
והוא התכון לכך.
היום היא התקשרה משדה התעופה ואמרה לי: "המפגש של XXX איתך, היה מבחינתי סיום הפרק הזה איתך. מהיום אני חופשיה".
חייכתי.
ואני? שאלתי.
"מעכשיו אתה פרק בחיים, ואני המשכתי הלאה.. אז אתה שחררת, אבל אני לא השתחררתי. כעת כבר כן".
שיחה טלפונית.
שאלה: שמעתי יש לך כלי של חצי מטר.. זה נכון?
עניתי: אם היה לי חצי מטר, הייתי מוצץ לבד...
הצצתי כעת בפוסט של כלבה שסיפרה כי העלתה שתי תמונות.
אחת כשהיא עקודה.
השניה כשהיא עקודה עם כוס חשוף.
סיפרה שאחוז הצופים בתמונתה עם הכוס החשוף עלה בעשרות מונים על תמונתה כשהיא עקודה.
מה שעורר בי את החשיבה, מה אני בעצם מבקש לראות בכלבה חדשה.
התשובה ברורה לי לחלוטין:
העיניים.
מה אומרות לי עינייה.
כבר אמרו חכמים - העיניים הן החלונות דרכם נשקפת הנשמה.
ישבתי לכתוב משהו מעניין.
הלך לי החשק.
עזבתי.
אולי אח"כ
ואולי גם לא
סיפור קצר.
לפני זמן מה קיבלתי ארנב . פינת החי שהעבירה לי אותו חיפשה לו בית והסבירה ש"הוא שובב גדול", כך אמרו לי (זה אומר שהוא נלחם בארנבים זכרים אחרים).
היה לו משעמם..
אז הבאתי לו נקבה.
מרגע זה הוא "תפר" אותה נון סטופ. מטפס ומזיין במהירות של מכונת תפירה.
הבוקר הגעתי לכלוב ועל הכלוב עומד לו ארנב רזה שברח מאיזה מקום וחיפש פתח להיכנס לכלוב.
פתחתי את הדלת והוא נכנס..
תוך שנייה התחולל פייט בין שני הזכרים. קפצו זה על זה, נשכו והשתוללו.
בסופו של הפייט דווקא הקטן והרזה ניצח. עלה על ה"שובב הגדול" שנכנע והתחיל לתפור אותו.
כן, התחיל ל"תפור" ולזיין אותו כאילו אין לו חור אחר. אותו דווקא ולא את הנקבה שברחה הצידה.
זיין אותו כאומר לו - יש כאן אדון אחד ושיהיה ברור.
השובב הגדול נכנע וקיבל את האדון בתחת.
כשסיים איתו הלך הרזה לנקבה ותפר גם אותה.
סיים גם איתה והתפנה לאכול גזר.
צחקתי.
היום יש לי מצב רוח טוב.
היום יש לי מצב רוח.
היום יש לי מצב.
היום יש לי.
היום יש.
היום.
ולך?
אני קייצונר מובהק - לא סובל חורף. לא אוהב את הבגדים הכבדים והנעליים לעומת ג'ינס, סנדלים ו- T שירט.
אבל..
להתכרבל בלילה בשמיכת פוך.לשבת מול אח בוערת עם כוס שוקו רותח..
זה קורה רק בחורף..
לכן אני מוכן להתפשר: 6 ימי חורף ודיי.
קראתי איזו ציטטה הססנית של כלבה צעירה.
חוייכתי וכתבתי לה בפרטי: נראה לי שתצטרכי אילוף לזמן ממושך... ולא, אני לא מציע לך דבר. רק מגיב לדברייך.
קיבלתי בחזרה שטף נאצות וגם הצעה שאאלף את "אמשלי"..
מסתבר שכאן, המוח אצל מרבית הכלבות הצעירות...
בלתי מפותח בעליל.
למי יש סבלנות לזה?
