האחת, וזה קורה כלכך הרבה פעמים, היא חוסר אונים לעזור לשולטת בבעייה רגשית. הרבה פעמים אני מזהה תבניות התנהגות, או הסתבכות, שאני יכול לעזור בה, אבל היא לא תתן. או כי הפוזה לא מאפשרת, או שפשוט לא בא לה - לא בא לה להסתבך בעומק רגשי עם נשלט.
זה מובן לי - כל הכיף בנשלט שזה איזשהו טריפ בשביל השולטת, חדוות שליטה ואגו. להיות נערצת. להיות מחוזרת, להיות זאת שמחליטה מתי יכאב לך ומתי. זאת שלוקחת.
אז בשבילה הנשלט הוא לא במשבצת לפתור בעיות רגשיות. וזה קצת מעיק ביחסים של יותר מסטוץ, כי זה משאיר את הפמדום כאילו במשטח החיצוני של היחסים, בעוד שאצלי במיינד וברגש, הוא עוטף וחודר את הכל. לי, לפחות, אין שום בעייה לפתור בעיות מתוך הערצה כנה. אבל פשוט אין לזה מקום כמעט תמיד.
הבעייה השנייה היא בעייה הפוכה - הג'לי שאני הופך כשהיא מגלה כלפיי סימני רכושנות מחפיצה. "משאב חמוד שלי". "המשך עם הפסיכולוגית, טפל ברכוש שלי". כאלו.
רכושנות זה הבעה כלכך סקסית בעיניי, הדבר הכי סקסי בעולם. ואני ממש לא יודע איך להגיב לזה. אני בטח מגיב לא נכון. אין מצב שאני בכלל מגיב מותאם לסיטוצייה, בהפצה חושית ורגשית כלכך חזקה.
מעניין יהיה לראות את אותה הסיטורציה מבחוץ.
.
