לכתוב משהו

ודהוי, וטפל ומעיק בחזה. ומרגיש לח בעיניים כל פעם שאני ממצמץ.  וקצת קשה לנשום. וקצת לא ברור למה. 

וכל זה בלי סיבה ממוקדת. סוג של אווירה. 

אני חושב על הפוסט על הכנות. וחלק מכן שאמרו אם הוא לא מרוצה מזה, אז זו לא כנות, זה דיקפיק אנוכי שכופים על השולטת. וחלק אחר אמר שזה הכרחי. 

אני חושב שזה הכרחי לי. שזה מהות מסויימת של הקשר. נראה לי שאם מדובר רגש אותנטי של הנשלט, אז כל היחסים יהיו נורא טפלים בלי שהשולות תכיל באיזשהו אופן את הדיקפיק הזה, את הרגש גם אם הוא נמצא רק אצלו ולא אצלה.