אתמול קמתי בבוקר.
צחצחתי שיניים. עשיתי כושר כמידי יום בשבוע החולף , והפעם אפילו בלי להסתכל בנייד ולשקוע בפייס או בחדשות. בחרתי שלא.
עשיתי סנדוויץ לילד במטבח, בלי לרצות לטעום שום דבר על הדרך.
נסעתי ברכבת ועבדתי תוך כדי. באוניברסיטה המשכתי לעבוד, בין פגישות קלילות ומגניבות.
הגנבתי מבט לבנות הפינדום בטוויטר, אך הפעם דווקא לא כלכך בא לי לאונן שעות. כבר כמה ימים לא גמרתי, ולא הרגשתי צורך לגמור גם אתמול. חזרתי למשרד והמשכתי לכתוב את המאמר שלי. יוצא יפה מאוד. אפילו אני השתכנעתי :)
בערב חזרתי, וחיכו לי מטעמים - אפונה ברוטב, כרוביות, והכנתי עם שאקטי סלט פירות. אתמול לא אכלתי בכלל בשר או עוף - סתם כי החלטתי שהיום לא. גם לא הרגשתי צורך לאכול כלום במטבח - רק על השולחן. מוזר.
ואף אחד לידי לא כעס, או בכה, או מילא את האוויר בדרמות ממכרות. הבת הצליחה במבחן. המבחן במתימטיקה של הבן נדחה לשבוע הבא.
בין לבין גם הקדמתי פגישה להיום לבוקר, וביטלתי אחרת. כדי לנסוע לאוניברסיטה לשמוע הרצאות של יום האישה. לא *חייבים* לעבוד כל הזמן.
ואני יודע שזה לא ימשיך ככה אפילו מחר. אולי אפילו לא היום.
אבל הינה, יום אחד בשנה.
אחד.
כיף כלכך!
אפשר לחגוג אותו.
