היא התעוררה לבוקר נפלא. בוקר שבו היא תסגור את העסקה הגדולה ביותר עד כה - חמישה מליון. התמתחה במיטה, נותנת לדם להגיע לכל איבר בגופה החיוני. לקחה את הנייד וצילמה עצמה בעירום, ללא הפנים, מהפטמה החשופה הבולטת, ומטה עד לרגליה הבהירות, יצירת מופת נדירה אפילו בעיניה.
עצמה את עיניה, פלטה אנחת עונג וקמה להתלבש. הלבוש לעסקה יהיה פשוט אך מנקר עיניים. משרה נינוחות עליה, ותקיפות לא מתפשרת כלפי המתבוננים. בפרט, ג'ינס שחור וכפכפים שחורות מבריקות שמתאימים בול ללק השחור המוקפד שעל ציפרני הבהונות. הביטה בעצמה במראה בעודה מסדרת את שיערה והרגשה נהדרת הציפה אותה, שהנה שהטבע בעצמו מסתדר כפי שהיא מצפה לו.
בעודה לוגמת את הקפה, בדקה את הדיווחים של צבא הנשלטים הקטן שלה, הממלאים את הוראותיה בתודה ומשמחים אותה. הנשלט שמנוע אורגזמות מזה שבוע, כשהוא שמור בשבילה במצב מתמיד מגורה, נסע כעת ברכבת לעבודתו, לאחר בוקר שבו הקפיד להתעמל, מקלחת קרה ואדג'ינג מתסכל. חייכה על הפירוט הנואש של מילוי ההוראות, ובכלל על התלות שלו בה ההולכת וגוברת בה. זרעים של התניות ששתלה בו מתוך יצר השליטה שלה , זרעים שהיא משקה והם נובטים וצומחים יפה בתוכו. בדקות המועטות שנותרו לה עד לפגישה, שלחה לו את תמונת העירום שלה, והתרווחה לאחור, מתבוננת בגילויי המצוקה שעולים על המסך של הנייד שלה כשהוא מנסה להסתיר את התמונה משכניו לנסיעה. לא מספיק מפורט. היה מקום רב לשיפור. העירה לו כי עליו להעביר ולתמלמל לה את הסבל שלו למענה, בעיקר ברגעי מצוקה. הקלידה והזכירה לו -
- "אתה חושב שהרבה אנשים שיושבים מסביבך מקבלים הוראות, תשומת לב ותמונות כאלה מהממות?!"
- "את צודקת. אני מאוד אסיר תודה. זה הכי לא מובן מאליו."
אכן. שיתאמץ יותר בשבילה. שלחה תמונה של הכפכפים והלק השחורים, לחזק אצלו את דבריה, סיימה את הקפה ויצאה להרוויח. לנצח.
לאחר שהעסקה נחתמה, כשההתרגשות, האנדרנלין ותחושת ההצלחה עדיין מסחררים, הרהרה שאולי היא כן תיתן לו לגמור מתישהו, אבל רק כשעיניו נעוצות בתמונות האלו שלה. התמונות שמספרות את הסיפור של היום.
וכשתחושת הכוח מעקצצת, לא התאפקה, ושלחה לו הודעה -
"היום הזה מספיק משמח אותי כדי להרשות לך לקנות ולשלוח לי משהו טעים. משהו שיראה את הכרת התודה שלך."
ויצאה חזרה הביתה.