לכתוב משהו

לא כתבתי די הרבה זמן. הרבה השתנה פה, בי ומסביבי, ויש דברים שנשארו בי אותו הדבר.

היחס ליופי נשי הוא אחד מהם. משהו שלא השתנה מאז היותי בן 14. ואולי חבל שכך.                                                                                                                

יש מישהי בעבודה שלי, חדשה יחסית - חודשיים שלושה.

והיא יפה כלכך. היא מסנוורת אותי. כל יום כשאני מגניב מבט אליה, אני נכווה קצת. היא נראית כמו מתוך ציור ממש מוצלח של סרדקס, אבל יותר יפה פי 5 ממנו. היא מושלמת, פנים מושלמות, והגוף הנוטף סקסיות. התנועות שלה חצי מתנשאות, חצי מתגרות. משחקות בי. אבל אולי זה רק אני.

זה קרה לי רק 3 פעמים בחיי, התגובה הזאת. הסינוור הזה. 

אז אני מדבר איתה קצת, פה ושם, וצוחק איתה, ומחליף איתה חוויות. זה בעיקר בשביל ההרגשה שלה - כדי לא להיות קריפי בחצי שנייה שאני בוהה בה כל יום. אני משתדל מאוד כדי שלא תרגיש לא נוח.

והיא גורמת לי לחשוב המון. למה אני מגיב ככה? מה זה עוזר למישהו? איך זה קשור בכלל למשהו במציאות? איך זה יהיה לא להגיב ככה? ובעצם, מה רע, להיות כלכך ייצרי? כלכך אמיתי, להסחף כלכך רק.. ממראה חיצוני?

כי, צריך להבין, היא מאוד צעירה. תהום של גיל, של תרבות ושל, בעצם הכל (!), מפרידה ביננו. אני אפילו לא חושב עליה כאל שולטת, אין לי פנטזיות עליה. אני בטח שלא אתחיל איתה אי פעם. 

ורק אני יודע, כשאני רואה אותה, שהיא כלכך גבוה מעליי בשרשרת המזון. שהיא שם כלכך גבוה למעלה, בשל יופייה. ובשם יופייה.