לכתוב משהו

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=107656&postid=784266

הכתבה ממש מעניינת באופן כללי - התיאור של התחושות הפנימיות שלה מהכניסה לעולם הבדסם. היא כתובה ממש מהקרביים שלה. וזה מרשים. 

וזה ריתק אותי כי דברים כאלו, כשהם אותנטיים, תמיד נותנים לי חלון למישהי,  שהיא ממש לא אני :). ומהכתבה עלה לי חזק שיש שוני מאוד עמוק בחוויה שלנו של בדסם, ואולי בכלל ביחסי כוח. זה כמובן לא שיפוט, כי אין מה לשפוט תחושות וחוויות פנימיות. זה פשוט מעניין:

אצל שנינו הבדסם נתפס כדסיקרטי, לא מקובל בחברה החיצונית וסותר מוסכמות. אבל אצלה מאוד ברור שהכניסה להיות שולטת לווה בשינוי פנימי, שקשור למוסכמות חברתיות. והשינוי אצלה הוא מה שמודגש בכתבה: "לימדו אותי לעשות... , ופתאום ירדו לי במחזור." "מקובל היה ש... ועכשיו הרשיתי לעצמי להשתחרר." "אמרו לי ש... ועכשיו אני יותר חזקה ורגישה." 

אצלי, (אולי בגלל שאני גבר, ונשלט. או אוטיסט 😄 אבל לא הייתי נכנס ישר לקלישאות), זה הפוך. אין שינוי כלל. נולדתי לבדסם, לשליטה נשית, ונתקלתי בפתאומיות במוסכמות חברתיות שסתרו את זה. ופשוט למדתי להתעלם מהמוסכמות.

דוגמא: 

אני זוכר שבגיל 14, כשלא ידעתי כלום, המורה לימדה והדגימה אפלייה חברתית נגד נשים. היא שאלה בכיתה "מה אתם חושבים על נער שיוצא ומבלה עם המון נערות, כל פעם מישהי אחרת?" וענו לה בספונטניות "וואו, אחלה גבר, איזה מלך..". 

ואז היא שאלה "ומה אתם חושבים על נערה שיוצאת לבלות עם הרבה נערים, כל פעם מישהו אחר?" ואני התחלתי להגיד "וואו, איזה מגניבה היא! איזה כיף לה, הלוואי שאכיר אותה". 

וממש הופתעתי מהתשובות. הלם תרבות. זה היה הרגע בו אני והמוסכמות נפרדנו כידידים.